Abarbanal Sample Perek

‫‪1‬‬ ‫ויקרא א‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויקרא‬
‫פרשת ויקרא‬
‫הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם‬ ‫פרק א'‬
‫זכר תמים יקריבנו וגו' והיה הדין שוה לבקר‬
‫ולצאן ולא יכפול הדינים האלה גם שקצת‬
‫מהדינים זכר שמה וקצתם השמיט ולא זכרם‬ ‫)א( ויקרא אל משה וידבר ה' אליו עד סוף‬
‫בעולת הצאן כמו שזכרם בעולת הבקר‪:‬‬ ‫הסדר‪ .‬ויש לשאול בפסוקים שאלות‪:‬‬
‫השאלה הו' למה זה בעולת הבקר אמר ושחט‬ ‫השאלה הא' באמרו דבר אל בני ישראל כי‬
‫ואח"כ והקריבו את הדם ובעולת העוף נאמר‬ ‫אחרי שהיתה הפרשה בקרבנות למה לא צוה‬
‫בהפך והקריבו הכהן אל המזבח ואח"כ ומלק את‬ ‫לאמרה לאהרן ולבניו כמו שאמר צו את אהרן ואת‬
‫ראשו והמליקה בעוף היתה כמו השחיטה בבקר‬ ‫בניו לאמר זאת תורת העולה דבר אל אהרן ואל‬
‫ובצאן וידוע שראשונה ישחט או ימלק ואח"כ‬ ‫בניו לאמר זאת תורת החטאת ואין לומר מפני‬
‫שהיו בכאן מצות כשרות בזרים והם סמיכה‬
‫יקרב את הדם על המזבח‪:‬‬ ‫שחיטה הפשט ונתוח לכן צוה שתאמר לבני‬
‫השאלה הז' למה זה היתה שחיטת העולה בקר‬ ‫ישראל כי היה ראוי שיאמר כמו שאמר בפרשת‬
‫וצאן כשרה בזרים והמליקה לא היתה כשירה הלא‬ ‫מומי בהמה באמור אל הכהנים דבר אל אהרן ואל‬
‫בעשות הכהן אותה כמו שאמר והקריבה הכהן‬ ‫בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם לא אל בני‬
‫המזבח ומלק את ראשו ואם היתה המליקה בעוף‬
‫כשחיטה בבקר ובצאן למה לא היו שתיהן כשרות‬ ‫ישראל בלבד‪:‬‬
‫השאלה הב' באמרו אדם כי יקריב מכם קרבן‬
‫בזרים או פסולות‪:‬‬ ‫לה' כי הנה מלת מכם יראה שאין ענין לה והיה די‬
‫השאלה הח' באמרו והסיר את מוראתו‬ ‫שיאמר אדם כי יקריב קרבן וכמו שאמר אדם כי‬
‫בנוצתה והשליך כי למה צוה להשליכה ורש"י‬ ‫יהיה בעור בשרו ואין לומר שבא להזהיר שלא‬
‫כתב בעולת בהמה שאינה אוכלת אלא על אבוס‬ ‫יקריבו קרבן מהכותיים כי הנה התורה לא אסרה‬
‫בעליה נאמר והקרב והכרעים ירחץ במים והקטיר‬ ‫קרבן הכותיים אלא להיותם בעלי מומים שנא'‬
‫ובעוף הנזון מן הגזל נאמר והשליך המעים שאכלו‬ ‫ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל‬
‫מן הגזל והדבר קשה כי אם חששה תורה למי‬ ‫אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם‪ .‬מכלל‬
‫שנזון מן הגזל היה ראוי להשליך כל העוף כי כל‬ ‫שאם קרבן הכותיים היה בלי מום יקריבנו‪ .‬ולמה‬
‫גופו נזון מהגזל‪:‬‬ ‫נאמר אם כן אדם כי יקריב מכם‪:‬‬
‫השאלה הט' למה זה זכרה התורה דיני המנחה‬ ‫השאלה הג' באמרו יקריב אותו לרצונו לפני ה'‬
‫ומינה קודם השלמים כי בהיות השלמים מן הבקר‬ ‫מאחר שאמר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל‬
‫ומן הצאן היה ראוי' שיהיו בצוואה קודמים‬ ‫מועד מה צורך לומר שנית יקריב אותו והיה ראוי‬
‫למנחה‪ .‬והרלב"ג כתב שלפי שהיתה המנחה באה‬ ‫שיאמר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד‬
‫עם העולה נזכרה אחריה‪ .‬ואומר אני שגם כן היתה‬ ‫לרצונו לפני ה' לא שיזכיר ההקרבה שתי פעמים‬
‫המנחה באה עם השלמי' ולכן היתה ראוי שתבא‬
‫ללא צורך‪:‬‬
‫אחריה' לא קודם זכרון השלמים‪:‬‬ ‫השאלה הד' למה זה בזריקת דם העולה נאמר‬
‫השאלה הי' למה זה בעולת הבקר והצאן‬ ‫וזרקו בני אהרן את הדם על המזבח סביב וכן‬
‫והעוף ובשלמים נאמר תמיד שיקטירו אותה על‬ ‫בעולת הכבשים והעזים וזרקו בני אהרן את דמו‬
‫העצים אשר על האש וכן בחטאת כהן משוח נאמר‬ ‫על המזבח סביב‪ .‬אמנם בחטאת לא נאמר כי בפר‬
‫ושרף אותו על עצים באש אבל בקרבן המנחה לא‬ ‫חטאת הכהן המשיח ובפר הקהל אמר על קרנות‬
‫נזכרו עצים כלל אלא והקטיר הכהן את אזכרתה‪:‬‬ ‫מזבח קטורת הסמים ואת כל דם הפר ישפוך על‬
‫השאלה הי"א באמרו והנותרת מן המנחה‬ ‫מזבח העולה‪ .‬ובחטאת הנשיא נאמר ולקח מדם‬
‫לאהרן ולבניו שנאמר זה שני פעמים והיה די‬ ‫החטאת באצבעו ונתן על קרנות המזבח וכן‬
‫באחת מהן גם אמרו והנותרת הוא זר שהיה לו‬ ‫בחטאת עם הארץ אמר על קרנות המזבח וראוי‬
‫לומר והנותר מן המנחה כמו והנותר מבשר הזבח‪:‬‬ ‫לחקור למה לא נאמר בכלם בשוה כחטאת כעולה‬
‫השאלה הי"ב באמרו כל המנחה אשר תקריבו‬ ‫על קרנות המזבח או יאמר בשניהם שוה סביב‬
‫לה' לא תעשה חמץ וגומר למה הוצרך לומר כי כל‬ ‫המזבח‪:‬‬
‫שאור וכל דבש לא תקריבו ממנו אשה כי הנה‬ ‫השאלה הה' ואם מן הצאן קרבנו כי הנה דין‬
‫ידוע היה שלא הוכשרו להקרבה אלו הדברים‬ ‫עולת הבקר והצאן שוה ולמה עשה א"כ בהם ב'‬
‫שצוה השם כאלו תאמר מן הבהמה מן הבקר ומן‬ ‫פרשיות ויותר טוב היה שיאמר הכתוב בתחלה מן‬
‫ויקרא א‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויקרא‬ ‫‪2‬‬
‫הקהל ובנשיא ובהדיוט‪ .‬והרב רבי משה בר נחמן‬ ‫הצאן ולא הוצרך לומר שלא נקריב מהחיה וכן‬
‫כתב שהיה זה מפני שלרוב מעלתו לא יתכפר‬ ‫צוה בעוף שנקריב מן התורים ומן בני היונה ולא‬
‫ויסלח לו החטאת הזה עד שיתפלל ויתחנן לאלהיו‬ ‫הוצרך לומר שלא יקריבו מן התרנגולים ומן‬
‫כי מלאך ה' צבאות הוא וראוי שיהיה נקי כפים‬ ‫האווזים ולכך יקשה למה הוצרך הכתוב להזהיר‬
‫ובר לבב‪:‬‬ ‫על השאור ועל הדבש כיון שלא צוה עליהם‪:‬‬
‫השאלה הכ"א למה אמר בשגגת ההדיוט‬ ‫השאלה הי"ג למה זה בחר השם יתברך‬
‫בעשותה אחת ממצות ה' אבל בפר העלם הקהל‬ ‫בשלמים ובחטאות שיהיו נקרבים האמורים האלה‬
‫נאמר ועשו אחת מכל מצות ה' ובנשיא אומר‬ ‫על גבי המזבח יותר מכל שאר איברי הב"ח לא‬
‫ועשה אחת מכל מצות ה' ולמה לא אמר בשגגת‬ ‫מהראשיים ולא מהנכבדים בגודל וכבר דברתי בזה‬
‫ההדיוט גם כן מכל מצות ה' אלא ממצות ה' בלי‬ ‫בפרק רביעי מההקדמה‪:‬‬
‫כל‪ .‬והנני מפרש הפסוקים האלה באופן יותרו כל‬ ‫השאלה הי"ד למה זה לא זכר הכתוב כאן‬
‫השאלות האלה כלם‪:‬‬ ‫בשלמים למי יהיה הנותר מהם והנותר מן החטאת‬
‫החיצוניות כמו שאמרו במנחות והנותרת מן‬
‫המנחה לאהרן ולבניו ואין להשיב לפי שהיה עתיד‬
‫בפרק א' הותרו שאלות א‪-‬ט )עמ' ‪(1-6‬‬ ‫לבארו בסדר צו כי הנה גם במנחה היה עתיד‬
‫בפרק ב' הותרו שאלות )עמ' (‬
‫בפרק ג' הותרו שאלות )עמ' (‬ ‫לצוותו שם ונזכר כאן גם כן‪:‬‬
‫השאלה הט"ו למה בחר השם בדם ובחלב‬
‫ולמה אסר אכילתם לישראל וכאמרו חקת עולם‬
‫לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא‬
‫ויקרא אל משה עד ואם מן הצאן קרבנו‪.‬‬ ‫תאכלו וכיון ששתי האזהרות האלה הם מאיסורי‬
‫דעת המפרשים שויקרא אל משה שב אל מה‬ ‫המאכלות ואין להם קשר עם הקרבן למה נכנסו‬
‫שנאמר למעלה וכבוד ה' מלא את המשכן כי נעתק‬
‫הכבוד מהר סיני ושכן מעל הכפורת בין שני‬ ‫בין משפטי הקרבנות‪:‬‬
‫הכרובים ולפי שלא היה יכול משה לבא שמה בלא‬ ‫השאלה הט"ז למה לא זכר שם שלמים‬
‫רשות קראו יתברך לדבר אתו כי הנה קדש הקב"ה‬ ‫בפרשת העז כמו שזכר שם עולה בכל אחד‬
‫את המשכן בקדושת הר סיני בעת המעמד הנבחר‬ ‫מפרשיות העולה ושם מנחה בכל אחת מפרשיות‬
‫וכמו ששם נזהרו העם השמרו לכם עלות בהר‬ ‫המנחה‪ .‬אבל בשלמים זכר שם שלמים בפרשת‬
‫ונגוע בקצהו כל הנוגע בהר מות יומת‪ .‬כן צוה‬ ‫שלמי בקר ובפרשת שלמי כבש ולא בפרשת שלמי‬
‫במקדש והזר הקרב יומת‪ .‬וכמו שבהר סיני נאמר‬ ‫העז‪:‬‬
‫וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו פן יפרוץ‬ ‫השאלה הי"ז למה בדבור הראשון שנאמר‬
‫בהם‪ .‬כן צוה בענין המקדש גם לאהרן נאמר ואל‬ ‫בתחלת זה הסדר צוה יתברך על עולת הבקר ועל‬
‫יבא בכל עת אל הקדש‪ .‬וכמו שבמעמד הר סיני‬ ‫עולת הצאן ועל עולת העוף ועל המנחות כלם‬
‫נאמר ויקרא אליו ה' מן ההר כן נאמר כאן ויקרא‬ ‫למיניהם ועל השלמים מן הבקר מן הכשבים ומן‬
‫אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר‪.‬‬ ‫העזים שכל המצות האלו נאמרו בדבור ההוא‬
‫והנכון הוא שאמרו מאהל מועד הוא נקשר עם‬ ‫הראשון‪ .‬ואמנם החטאות לא נאמרו אלא בדבור‬
‫ויקרא אל משה וכן ה' הנזכר כאן וידבר ה' אליו‬ ‫בפני עצמו ואחר כך נאמרו האשמות בשני דבורים‬
‫הוא נקשר גם כן עם ויקרא ויהיה שעור הכתוב‬ ‫אחרים נבדלים בפני עצמם‪ .‬והיה ראוי שיהיו‬
‫ויקרא ה' אל משה מאהל מועד וידבר אליו לאמר‪.‬‬ ‫הקרבנות כולם בדבור אחד כמעשה המשכן או‬
‫כי מאשר היו קצת מהמצות שקבלם מהר סיני‬ ‫יזכור דבור אחד על כל קרבן וקרבן‪:‬‬
‫וקצתם קבלם מאהל מועד הוצרך הכתוב הזה‬ ‫השאלה הי"ח בחטאת הכהן המשיח ובחטאת‬
‫לפרש שמצות הקרבנות כלם נאמרו לו באהל‬ ‫הקהל כי הנה קרבנות שניהם הוא שוה ולמה אם‬
‫מועד והוא אמרו ויקרא אל משה וידבר ה' אליו‬ ‫כן נכתבו בשתי פרשיות והיה ראוי שיהיו נכתבים‬
‫מאהל מועד‪ .‬ויש הפרש בין קריאה לדבור כי‬ ‫בפרשה אחת ויאמר הכתוב אם הכהן המשיח או‬
‫הקריאה היא מרחוק כדי שיתקרב הנקרב אל‬ ‫הקהל יחטאו וגו' כי בהיות הדין שוה בהם אין‬
‫הקורא והדבור הוא בין הקרובים פה אל פה‬ ‫לעשות חלוקות‪:‬‬
‫והותרה בזה השאלה הא'‪.‬‬ ‫השאלה הי"ט למה זה נשתוו הכ"ג עם הקהל‬
‫והנה אמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם‬ ‫בדין הקרבנות ומה היחס וההדמות שהיה בין‬
‫לפי שישראל טרחו בעבודת המשכן ומעשהו והיו‬ ‫עונותיהם שחייב היות קרבנותיהם שוים מכל צד‬
‫מצפים שמשם תצא להם תורה ודבר ה' לעבוד‬ ‫וכבר דברתי בזה‪:‬‬
‫עבודתו וישמחו בו ולכן רצה השם לכבדם הכבוד‬ ‫השאלה הכ"א למה לא נאמר בקרבן הכהן‬
‫הזה בדבור הראשון שנאמר באהל מועד ר"ל‬ ‫המשיח וכפר עליו ונסלח לו כמו שאמר בקרבן‬
‫לצוותם על דברי הקרבנות לפי שכלם יהיו‬
‫ולפי שאיש אין בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‬ ‫מממונם‪ .‬ומפני כבודם לא צוה בהם ראשונה‬
‫בהרהורי לבו אם מעט ואם הרבה לכן אמר על זה‬ ‫לאהרן ולבניו ואחר כך לכל בני ישראל כאשר‬
‫ונרצה לו לכפר עליו לא שתבא העולה על ענין‬ ‫עשה בפרשת מומי בהמה‪ .‬אבל צוה בעצם‬
‫החטאות אלא על הרהורי הלב כמו שזכרתי כי‬ ‫וראשונה כל זה אל בני ישראל ואחר כך בסדר צו‬
‫בהיותו באותו מקום קדוש להקריב קרבנו יסיר‬ ‫את אהרן ואת בניו צוה את הכהנים על מעשה‬
‫מלבו כל הרהור רע ובליעל ואתה תראה‬ ‫הקרבנות‪ .‬ואמר אדם כי יקריב מכם קרבן להגיד‬
‫שממלאכות העולה קצתם חייב הכתוב שיעשו‬ ‫שכל אחד מישראל איש או אשה כי על שניהם‬
‫אותם הכהנים וקצתם היו כשרים אף על פי שיעשו‬ ‫יאמר שם אדם כמו שאמר במעשה בראשית ויקרא‬
‫אותם זרים ולא כהנים כיון שהכתוב לא יחס אותן‬ ‫את שמם אדם כאשר יקריב קרבן לה' מן הבהמה‬
‫הפעלות אליהם‪.‬‬ ‫לא יבחר במינים אחרים מן הבהמה אלא מן הבקר‬
‫ונראה לי שכל הדברים שלא נתיחסו לכהנים‬ ‫ומן הצאן והוא יפרש אחר זה ששם צאן יאמר‬
‫והם כשרים בזרים היה הבעל המקריב חייב‬ ‫וכולל לכבשים ולעזים‪ .‬ואמר כי יקריב מכם לא‬
‫לעשותם בעצמו והם ה' דברים‪ .‬הא' היא הסמיכה‬ ‫לשלול שלא יקבלו קרבן מן האומות אבל אמר‬
‫כמו שאמר וסמך ידו על ראש העולה וחז"ל אמרו‬ ‫מכם לדעת המפרשים להוציא את המומר שנתרחק‬
‫שכל הסמיכות היו בשתי ידים ואב לכלם וסמך‬ ‫מדתנו כי הנה האומות לא היו קרובים אליו אבל‬
‫אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר וכן כתב רש"י‬ ‫רחוקים‪ .‬ואם באו להתקרב אליו ראוי לקבלם אבל‬
‫בפרק עדים זוממים עד שקר כל מקום שנאמר עד‬ ‫המומרים שעזבו אמונתנו ונתרחקו מאלהינו למה‬
‫בשני עדים הכתוב מדבר וידוע שהיו עם הסמיכה‬ ‫יקובל מהם קרבן כל עוד שהם עומדים במרדם‬
‫ודוי ותשובה‪ .‬והב' היא השחיטה כמו שאמר‬ ‫ושלכך אמר אדם כי יקריב מכם‪.‬‬
‫ושחט את בן הבקר לפני ה' שהבעל המקריב‬ ‫ונראה לי שגם זה כיון הכתוב כי אם היה מומר‬
‫ישחטהו ואמר לפני ה' להגיד שישחט את העולה‬ ‫עומד במרדו לא יקריב קרבן כי אין קרבת אלהים‬
‫וראשה ופניה כנגד קדש הקדשים שהיא לצד‬ ‫לו טוב‪ .‬ואם הוא מתחרט ממה שעשה ושב‬
‫המערב‪ .‬והג' היא ההפשטה כמו שאמר והפשיט‬ ‫בתשובה לא יהיה קרבנו מכפר על עונותיו מזולת‬
‫את העולה שהבעל יפשיט מעליה עורה‪ .‬והד'‬ ‫שאר הדברים שיתחייב בהם‪ .‬אבל אמר אדם כי‬
‫הנתיחה כמו שאמר ונתח אותה לנתחיה רוצה‬ ‫יקריב מכם קרבן להגיד שהמצוה הראשונה הזאת‬
‫לומר שהבעל יעשה מהבהמה ההיא חלקים‬ ‫שזכר מהקרבנות היא מהעולה הבאה בנדר ונדבה‬
‫ונתחים והם י"ב חלקים ראשונים שינתח בן הבקר‬ ‫לא בחיוב ולפי שהיתה בחיריית מהם כרצונם לכן‬
‫אליהם להקל מעל הכהנים מקריבי העולה‬ ‫אמר כי יקריב מכם קרבן שיהיה ברצון וחפץ‬
‫להעלותם על האש‪ .‬וגם להפכם על האש בנקלה‬ ‫מוחלט‪ .‬וכמו שביארו עוד באמרו אם עולה קרבנו‬
‫עד שיתעכלו מהר‪ .‬והם הנתחים הראשונים כמו‬ ‫מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד‬
‫שאמר את הראש ואת הפדר לא לנתחים הקטנים‬ ‫יקריב אותו לרצונו לפני ה'‪ .‬והתבונן איך ביאר‬
‫שהם יותר מאלה כרצונו‪ .‬והה' היא הרחיצה כמו‬ ‫בזה הקרבן הרצוי כל ארבעת סבותיו בו באמרו מן‬
‫שאמר וקרבו וכרעיו ירחץ במים והיה זה להסיר‬ ‫הבקר הוא ביאור חומר הקרבן‪ .‬ובאמרו זכר תמים‬
‫לכלוכם לכבוד הגבוה‪ .‬וארז"ל שהפדר הוא החלב‬ ‫יקריבנו הוא צורת הקרבן ובאמרו אל פתח אהל‬
‫שהיו מניחים על בית השחיט' אך הפרש והטלפים‬ ‫מועד יקריב אותו לרצונו הוא רמז לפועל המביא‬
‫לא היו נשרפים אלא מושלכים במי השלוח‬ ‫הקרבן שיהיה האדם המביא אותו מעצמו ורצונו‬
‫שבמקדש פן יסריחו שגם זה יעשה הבעל המקריב‬ ‫לא בחיוב‪ .‬ובאמרו לפני ה' הוא התכלית שיהיה‬
‫בידיו‪ .‬כי הנה אף על פי שיהיה המקריב מלך‬ ‫קרבנו לא לשום הוראה והתפארות אלא להתפלל‬
‫ישראל היה חייב לעשות בידיו בקרבנו חמשה‬ ‫לאלהיו ולהדבק אליו‪ .‬והותרו עם זה השאלות הב'‬
‫הדברים האלה‪ .‬ואין ספק שיסייעוהו משרתיו‬ ‫והג'‪.‬‬
‫ועבדיו אבל עכ"פ ידיו יגעו בעשייתם‪ .‬וכן חייבה‬ ‫וכבר ביארתי בפרק הראשון מהקדמת זה‬
‫התורה לעשות הכהן בעולה ה' מלאכות אחרות‪.‬‬ ‫הספר למה נבחרו שלשת המינים האלו מהבהמות‬
‫הא' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם ר"ל‬ ‫רוצה לומר בקר וכבשים ועזים לקרבנות מזולתם‬
‫שיקבלו את הדם בעת השחיטה בכלי השרת‪ .‬הב'‬ ‫ומה היה תכלית העולה שהוא לדבק הנשמה‬
‫וזרקו את הדם על המזבח סביב כי ההזאה היא‬ ‫השכלית עם יוצרה‪ .‬ואמר וסמך ידו על ראש‬
‫ממלאכת הכהנים ולפי שאמר סביב למדנו שזה‬ ‫העולה להגיד שיהיה ענינו כענין העולה ההיא כי‬
‫ישלם לשתי זריקות בשני סדרי האלכסון ברוחב‬ ‫כמו שהיא אחרי מותה תעלה על מזבח השם על‬
‫חוט יסגור המזבח כי כל זריקה תכלול שני צדדים‬ ‫ידי הכהנים הנגשים אל ה' ותדבק עם האש האלהי‬
‫והיו הזריקות בקרן צפונית מזרחית מערבית‬ ‫אשר שמה יתעלה אשה ריח ניחח להשם כן‬
‫דרומית‪ .‬והיו שירי הדם נשפכים ליסוד הדרומית‬ ‫המקריב ההוא כמותו יעלה על מזבח השם שהוא‬
‫כי שם היה כלה ענין הזריקה‪ .‬הנה א"כ באמרו על‬ ‫רמז לעונג העולם הבא וידבק אל הקדוש ברוך‬
‫המזבח סביב כולל לכל הצדדים האמנם נאמר‬ ‫הוא כי אש אוכלה הוא‪ .‬ויהיה ריח ניחוח לפניו‬
‫הצאן במדרגת המעלה היה עולת העוף ולכן באה‬ ‫בחטאת על קרנות המזבח לפי שד' קרנו' המזבח‬
‫בפרש' בפני עצמה אחרי עולת הצאן‪ .‬ואחרי עולת‬ ‫היו רומזים לד' יסודות כמו שרמזתי ברמזים‬
‫העוף במדרגת המעלה היה עולת המנחה ולכך‬ ‫וכאלו העידה בזה התורה שמהם תבא החטאת‬
‫באה בפרשה בפני עצמה אחר עולת העוף‪ .‬הרי‬ ‫באדם ובתגבורת קצתם תהיה באדם רתיחת הדם‬
‫שנזכרו העולות כלם כפי מדרגותיהם והיא סבה‬ ‫ותאוותיו הבהמיות‪ .‬האמנם בעולה לא צוה‬
‫נאותה ואמתית ושלא נכללה עם עולת הבקר‬ ‫שיזרקו את הדם על קרנות המזבח לרמוז שתהיה‬
‫בפרשה אחת לחלוף מדרגותיהם וכאלו למדתנו‬ ‫מיתת המקריב בקרבן העולה ודמה במזבח השם‪.‬‬
‫בזה התורה שכל נדיב לב שקרבת אלהים לו טוב‬ ‫ולהיות כל המזבח שוה ברמז הזה היתה הזריקה‬
‫הקרבן היותר נבחר שאפשר שיקריב הוא מהבקר‬ ‫בכלי סביב ולא לארבעת הקרנות בלבד והותרה‬
‫ואם אין ידו משגת יקריב מן הצאן‪ .‬ואם דל הוא‬ ‫בזה השאלה הד'‪.‬‬
‫ולא יוכל להקריב מן הצאן יקריב מן העוף‪ .‬ואם‬ ‫והמלאכה הג' שיעשו הכהנים היא ונתנו בני‬
‫גם בזה לא תשיג ידו יקריב את המנחה‪.‬‬ ‫אהרן הכהנים אש על המזבח שלהיות נתינת האש‬
‫עוד נוכל לומר שנכתבה פרשת ואם מן הצאן‬ ‫מעבודת המזבח היה זה גם כן מעבודת הכהנים‪.‬‬
‫ללמוד ממנה כמה דינים שאין ללמדן מפרשת‬ ‫והמלאכה הד' היא וערכו עצים על האש כי כל‬
‫הבקר‪ .‬ראשונה מ"ש רש"י מן הצאן ומן הכשבים‬ ‫עבודות המזבח לא יעשו אלא על ידי הכהנים‪.‬‬
‫ומן העזים הרי אלו שלשה מעוטים פרט לזקן‬ ‫וראוי שתדע שאמרו וערכו עצים על האש אין‬
‫ולחולה ולמזוהם‪ .‬עוד מה שכתב רש"י למעלה‬ ‫הכוונה על העצים שהיו מעריכים בבקר בעת‬
‫בפרשת הבקר וזרקו את הדם מה תלמוד לומר דם‬ ‫הדליקה את האש על המזבח אבל אלו העצים היו‬
‫דם להביא את שנתערב במינו או בשאינו מינו יכול‬ ‫נותנים שם בעת שישימו הנתחים ולזה ארז"ל שזה‬
‫אף בפסולים או בחטאות הפנימיות או בחטאות‬ ‫מצוה לשני גזרי עצים שהיו משימים שם שני‬
‫החיצוניות שאלו למעלה והיא למטה ת"ל במקום‬ ‫כהנים בעת נתינת נתחי העולה על המזבח והיה זה‬
‫אחר דמו והוא את דמו הכתוב בעולת הצאן הרי‬ ‫בתמיד של בין הערבים כי בתמיד של שחר היה‬
‫שכל אלו המעוטים לא היה אפשר לכתבם בפרשת‬ ‫מספיק בכהן אחד שישים שני גזרי עצים‪.‬‬
‫עולת הבקר‪.‬‬ ‫והמלאכה הה' היא וערכו בני אהרן הכהנים את‬
‫ואמנם מה שהוסיף לומר כאן בעולת הצאן על‬ ‫הנתחים וגו' ואמר את הראש ואת הפדר להגיד‬
‫ירך המזבח צפונה לפני ה' הוא לבאר שלפני ה'‬ ‫שלא יפרד הפדר מהראש לכסות בית השחיטה‬
‫הכתוב בעולת הבקר הוא ירך המזבח בצפון וזה‬ ‫שהוא מלוכלך מפני כבוד גבוה‪ .‬ואמר בני אהרן‬
‫כבר היה אפשר לכתבו בפרשת הבקר ומה שלא‬ ‫להגיד שיצטרכו לזה כהנים רבים שיקחו שנים‬
‫נכתב שם הוא שמאחר שהיה לו לכתוב בפרשה זו‬ ‫מהם הנתח הגדול ואחד מהם הקטן והיה כל זה‬
‫וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו בעבור המעוט‬ ‫הוא לקרבן הצבור כי לא נחוש על זה בקרבן‬
‫האמור הוצרך לכתוב השחיטה קודם לכן ולומר‬ ‫היחיד‪ .‬ואמר על העצים אשר על האש ובמקום‬
‫ושחט אותו כי אין לעשות זריקה אלא אחר‬ ‫אחר פירש יותר שנאמר ובער עליה הכהן עצים‬
‫שחיטה‪ .‬וכשהוצרך לכתוב השחיטה הניח מפרשת‬ ‫בבקר בבקר מלמד שצריך שיהיו העצים מבוארים‬
‫עולת הבקר איזה דבר בלתי מפורש שם כדי‬ ‫ראשונה ואחר כך וערך עליה העולה‪ .‬הרי שבאו‬
‫שיפורש כאן ולא יהיה ענין אחד כתוב שתי‬ ‫חמשת הדברים המוטלים על הבעל לעשותם כנגד‬
‫פעמים‪ .‬והנה בשאר הדינים נסמך על מה שכבר‬ ‫האחרים שהיו מוטלים על הכהן לעשות‪ .‬ובהיות‬
‫נאמר בדיני העולה למעלה‪ .‬ומאשר אמר והקרב‬ ‫העולה כלה נקטרת על המזבח בזה האופן שנזכר‬
‫והכרעים ירחץ במים ומזכיר זה תמיד אחר עריכת‬ ‫היתה ריח ניחח להשם שאותו אש היה מקובל‬
‫האיברים על העצים יראה שצריך לתת נתחי‬ ‫לפניו‪:‬‬
‫האיברים ראשונה על העצים ועליהם הקרב‬
‫והכרעים וכן נאמר בצווי המלואים ורחצת קרבו‬ ‫)י( ואם מן הצאן קרבנו וגומר עד ואם מן‬
‫וכרעיו ונתת על נתחיו ועל ראשו‪.‬‬ ‫העוף‪ .‬כתב הרמב"ן שהפרשה הזאת היא בעולת‬
‫והנה זכר בעולת הצאן מהדברים שיעשה בעל‬ ‫הצאן ודינה כדין עולת הבקר בכל מעשיה ולכך‬
‫הקרבן ג' דברים השחיטה והרחיצה והנתיחה ולא‬ ‫קצר בה ולא הזכיר וסמך ונרצה‪ .‬וכבר זכרתי‬
‫זכר הסמיכה ולא ההפשט כמו שזכרם כלם בעולת‬ ‫בשאלות מה שיש על זה מהספק‪ .‬ולכן ראוי שנא'‬
‫הבקר לפי ששם נאמר וסמך ידו על ראש העולה‬ ‫מהו אשר נלמוד בהיות פרשת עולת הצאן בפני‬
‫ומזה למדנו שבכל עולה צריכה סמיכה כיון‬ ‫עצמה‪ .‬ואומר אני שלמדנו מזה שלא היו עולות‬
‫שהכתוב יחסה לעולה‪ .‬וכן ההפשט נאמר בעולת‬ ‫הבקר והצאן שוות במדרגת מעלתן‪ .‬אבל היתה‬
‫הבקר והפשיט את העולה ומשם למדנו שכל עולה‬ ‫עולת הבקר יותר חשובה ולכך נזכרה ראשונה‬
‫במה שהיא עולה יפשיטנה הבעל אבל בשחיטה‬ ‫בפרשה בפני עצמה‪ .‬ואחריה במדרגת המעלה‬
‫שנאמר ושחט את בן הבקר ולא זכר בה שם עולה‪.‬‬ ‫היתה עולת הצאן ולכך באה עולת הצאן בפרשה‬
‫וכן בנתוח שאמר ונתח אותה לנתחיה כדי שלא‬ ‫בפני עצמה אחרי פרשת עולת הבקר ואחרי עולת‬
‫ונאמר הכל שם בכנוי ומוסב למשה והותרה בזה‬ ‫נחשוב שזה ייוחד בעולת הבקר מפני מעלתה ולא‬
‫השאלה הה'‪:‬‬ ‫בעולת הצאן הוצרך הכתוב לפרש שניהם בעולת‬
‫הצאן לחייבה בה גם כן‪ .‬וכן מחמשת הדברים‬
‫)יד( ואם מן העוף עולה קרבנו וגומר עד‬ ‫שהיו מוטלים על הכהנים לעשותם זכר הכתוב‬
‫ונפש כי תקריב קרבן מנחה‪ .‬זו היא המדרגה‬ ‫בעולת הצאן שנים מהם לפי שבהם יוכלל גם כן‬
‫השלישית מן העולה והיא מן העוף ואמר והקריב‬ ‫השאר כי הנה באמרו בעולת הצאן וזרקו בני אהרן‬
‫מן התורים או מן בני היונה את קרבנו להגיד‬ ‫הכהנים את דמו נכלל והקריבו בני אהרן את הדם‬
‫שהקריב אחד מן התורים או אחד מן בני היונה‪.‬‬ ‫כי בידוע שאם לא יקבלוהו בכלי לא יוכלו לזרוק‬
‫וכמוהו לדעת הראב"ע ויקח מאבני המקום אחד‬ ‫גם באמרו בעולת הצאן בנתחים וערך אותם הכהן‬
‫מאבני המקום‪ .‬וכן ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות‬ ‫על העצים אשר על האש נכלל ונתנו בני אהרן‬
‫פוטיאל לו לאשה וכבר ביארתי בפ"א מההקדמה‬ ‫הכהן אש על המזבח ונכלל גם כן וערכו עצים על‬
‫למה נבחרו המינים האלה להקריב מהם קרבן יותר‬ ‫האש‪ .‬לפי שבאמרו וערך הכהן אותם על העצים‬
‫מזולתם מהמעופפים‪ .‬והנה אמר הכתוב כאן ואם‬ ‫אשר על האש ידענו שכבר היה שם אש ועצים‪.‬‬
‫מן העוף עולה קרבנו לה' ולא אמר כן בעולת‬ ‫הנה התבאר מזה שאין כפל ולא מותר בפרשת‬
‫הבקר והצאן ר"ל בפתיח' הקרבן לה'‪ .‬לפי‬ ‫עולת הצאן ולא חסרון וגרעון במה שהיה ראוי‬
‫שבעולת הבקר נאמר בתחלה אדם כי יקריב מכם‬ ‫שיכתב בה‪ .‬ותמיד אומר שהכלל הוא שכל מעשה‬
‫קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן לכך לא‬ ‫שבא בפרשיות אלו בלי זכר כהן הוא בבעל הקרבן‬
‫הוצרך לומר בכל מיני הבהמה לא בקר ולא צאן‬ ‫כי היתה הכוונה שהמקריב לא יבא בגאה וגאון‬
‫קרבן לה' כי כבר נאמר בראשונה‪ .‬אבל בעוף‬ ‫ודרך רע אלא בהכנעה ושפלות הרוח וכמו שאמר‬
‫שעדין לא נאמר בו הוצרך לומר קרבן לה'‪ .‬והנה‬ ‫לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה‪.‬‬
‫אמר והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו‬ ‫והנה נאמר בעולת הצאן לפני ה' ולא אמר‬
‫בחלוף מה שאמר בעולת הבהמה שאמר ראשונה‬ ‫לרצונו כמו שאמר בעולת הבקר לפי שקרבן הבקר‬
‫לשחוט ואח"כ והקריבו את הדם לפי שאם‬ ‫היה קרבן חשוב ונערך בדמיו ודרך המתנדב דבר‬
‫שהמליקה בעוף כשחיטה בבהמה לא היה אפשר‬ ‫שדמיו מרובין מתעצב בשעת הנתינה יותר‬
‫שיהיו הבהמה והעוף שוים בזה מפני שבעולת‬ ‫מהמתנדב דבר שדמיו מועטים‪ .‬ולזה הזהיר בעולת‬
‫הבהמה היתה השחיטה בזר ועל ירך המזבח‬ ‫הבקר שיהיה לרצונו ויתננו בפנים מאירות ויעלה‬
‫צפונה רחוקה מן המזבח ואח"כ היה נקרב הכהן‬ ‫על לבו שרוחו ונשמתו מוקטר מוגש לפני השם‬
‫למזבח לזריקת הדם אבל בעוף היתה המליקה‬ ‫לא לפני מלך ואין כן בכשב או עז‪ .‬עוד תמצא‬
‫סמוך למזבח כדי שיהא נמצה דמו על קיר המזבח‬ ‫בעולת הבקר שזכר הנתחים בלי כנוי שנאמר‬
‫ולכן היתה המליקה בכהן ולא בבעל ולא זר אחר‬ ‫וערכו בני אהרן הכהנים את הראש ואת הפדר‪.‬‬
‫כי איך יתקרב הזר אל המזבח והכתוב אמר והזר‬ ‫ובעולת הצאן נזכרו בכנוי ונתח אותו לנתחיו את‬
‫הקרב יומת‪ .‬ולכך היה בעוף ההגשה ראשונה‬ ‫ראשו ואת פדרו‪ .‬אבל בקרבים או בכרעים בא‬
‫והמליקה אחריה והיתה השחיטה כשרה בזר‬ ‫הלשון בהפך שבעולת הבקר נאמר וקרבו וכרעיו‬
‫והמליקה פסולה בזר‪ .‬והותרו השאלה הו' והז'‪.‬‬ ‫ירחץ במים שהם בכנוי ובעולת הצאן נאמר והקרב‬
‫ואמרו והקריבו הכהן אל המזבח חוזר אל‬ ‫והכרעים ירחץ במים בלי כנוי‪.‬‬
‫הקרבן שזכר ומזאת הבחינה אמר ומלק את ראשו‬ ‫והטעם בזה הוא שעריכת האברים על העצים‬
‫ונמצה דמו הכל בלשון זכר‪ .‬אמנם אמר מוראתו‬ ‫היתה בכהנים ורחיצת הקרב והכרעים היתה‬
‫בנוצת' בלשון נקבה על דרך והנה עלה זית טרף‬ ‫בבעלים ולזה בעולת הבקר שהיו צריכים בה‬
‫בפיה שבו כנוי לזכר ולנקבה‪ .‬כן בכאן הקרבן הוא‬ ‫כהנים רבים נאמר וערכו בני אהרן הכהנים את‬
‫שם זכר והתור או היונה הם נקבות‪ .‬ואמרו ומלק‬ ‫הראש ואת הפדר בלי כנוי יחיד כי רבים היו‬
‫את ראשו ענינו שיכרות הצואר ממול העורף כי זו‬ ‫הכהנים בזה והפריש לשון הקרב והכרעים בכנוי‬
‫היא המליקה שיכרות את ראשו ויבדילהו מן הגוף‬ ‫היחיד לרמוז שזה נעשה ביחיד שהוא הבעל‬
‫ויקטר הראש על המזבח ושאר הגוף בידו בקיר‬ ‫המקריב אבל בעולת הצאן אמר וערך הכהן אותם‬
‫המזבח והדם מתמצה ויורד על הקיר ממעל לחוט‬ ‫על העצים‪ .‬ומפני היות הכהן אחד אמר את ראשו‬
‫הסקרא עד למטה‪ .‬ואמר ונמצה דמו על קיר‬ ‫ואת פדרו בכנוי יחיד כי היה די בכהן אחד‬
‫המזבח לפי שדם העוף הוא מועט ואין בו די‬ ‫להקריב עולה מן הצאן ולא להקריב בקר‪ .‬ומפני‬
‫לקבלו בכלי ולזרקו על המזבח סביב לכן צוה‬ ‫שלא נחשוב שאותו הכהן שהקריב נתחי הצאן‬
‫ונמצה דמו על קיר המזבח וגם בחטאת העוף‬ ‫הוא אשר ירחץ במים הקרב והכרעים כיון‬
‫שנאמר והזה מדם החטאת לא היה מקובל בכלי‪.‬‬ ‫שהלשון שוה בכל העבודה לכך אמר את ראשו‬
‫ומזה הטעם לא היתה המליקה אלא בראש המזבח‬ ‫ואת פדרו בכנוי היחיד רומז לכהן והקרב והכרעים‬
‫כדי שלא יאבד מהדם כלל‪.‬‬ ‫מבלי כנוי רוצה לומר הבעל לא הכהן הנז'‪ .‬ויעיד‬
‫על זה רבוי המלואים כי מרע"ה רחץ והקטיר‬
‫ומראתו של העוף הוא הזפק ונוצתה היא‬ ‫ואמרו ושסע אותו בכנפיו והנה השסע הוא‬
‫הנוצה הצומחת על הזפק‪ .‬והיה זה כדי למהר‬ ‫בידו ומצד גבו והוא דוגמת מה שאמר בעולת‬
‫בעבודה שלא יצטרך למרט את העוף תחלה‪.‬‬ ‫הבהמה ונתח אותה לנתחיה לפי שהעוף הוא קטן‬
‫והראב"ע פירש בנוצתה הרעי שבה כמו )איכה ד'(‬ ‫ואין בו די לנתחו לנתחים ואמר בזה לא יבדיל‬
‫כי נצו גם נעו‪ .‬ורבינו סעדיה פירש בנוצת' עם‬ ‫להגיד שכאשר ישסע העוף בכנפיו לא יבדיל חציו‬
‫הקורקבן והפירוש הראשון הוא היותר נכון‪.‬‬ ‫האחד מחציו האחר אבל ישארו שני החציים‬
‫והשליך אותו י"א ממקום מעמדו של כהן‬ ‫קשורים ומחוברים זה בזה והטעם כדי לשרת‬
‫ישליכנה עד למזרחו של מזבח וי"א שיוליכהו עד‬ ‫בזריזות‪ .‬והנה אמר הכתוב בכאן ומלק את ראשו‬
‫לשם ומשם משליכו עד מקום הדשן והוא הדשן‬ ‫והקטיר המזבחה ובחטאת העוף נאמר ומלק את‬
‫שמסירים מן המזבח בכל בקר‪ .‬האמנם עדיין לא‬ ‫ראשו ממול ערפו ולא יבדיל ולא נאמר כאן ככה‬
‫שמענו שיהיה מזרח המזבח מקום הדשן עד פרשת‬ ‫לפי שמשפט חטאת העוף הוא שלא יבדיל הראש‬
‫צו כי שם נאמר והרים את הדשן וגומר ושמו אצל‬ ‫מהגוף כמו שאמר ולא יבדיל והוא מצות לא‬
‫המזבח ולכן ראוי לפרש מה שאמר כאן אל מקום‬ ‫תעשה ולא כן עולת העוף וכמו שאמרו חז"ל מה‬
‫הדשן אל המקום שעתה אני מודיע שיהי' מקום‬ ‫הקטרת הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקת‬
‫הדשן ודומ' לו מחצית השקל בשקל הקדש עשרים‬ ‫הראש בעצמו והגוף בעצמו‪ .‬ולזה בחטאת העוף‬
‫גרה השקל שר"ל מחצית השקל בשקל הקדש‬ ‫הוצרך להעיר במליק' שתהיה ממול ערפו כדי‬
‫שעתה אני מודיע שיהיה עשרים גרה השקל וראוי‬ ‫שישאר הראש מחובר עם הגוף מצד הצואר אבל‬
‫להתבונן שא"א שתהי' המורא' והמעים במקום‬ ‫בעולת העוף היה מבדיל הראש מהגוף כמשפט‬
‫הדשן עד שיסרחו שם ואם יזדמן שיבואו ביום‬ ‫עולת הבהמה את הנתחים את הראש ואת הפדר‬
‫אחד מאה מהעולות מתורי' ובני יונה ויושלכו כל‬ ‫ולכך לא הוצרך לומר בה ממול ערפו‪ .‬והיתה‬
‫מוראותיהם ומעיהם במקום הדשן וישבו שם עד‬ ‫הסבה בזה לפי שהחטאת היתה מקצתה נאכלת‪.‬‬
‫שיסריחו הנה יהי' מזרח הכבש כאשפות נבלות‬ ‫ולכך צוה השם לא יבדיל הראש מהגוף כדי שלא‬
‫ויתכן שהי' זה מכלל העשר' נסים שנעשו במקדש‬ ‫יאבד הראש אבל יאכל כשאר הגוף‪ .‬אבל העולה‬
‫שלא הסריח בשר הקדש מעול' והיותר נכון שלא‬ ‫שהיתה כלה כליל לגבוה לא היה בטל בהבדל‬
‫היו מונחים שמה ימים רבים אלא עד שעת הוצאת‬ ‫הראש‪.‬‬
‫הדשן אל מחוץ למחנ' וגם שם לא היו מסריחים‬ ‫ואמנם למה והסיר את מוראתו בנוצתה‬
‫כי בשר הקדש לא היה מסריח מעולם‪:‬‬ ‫והשליך אותה כבר כתב רש"י בעולת בהמה‬
‫שאינה אוכלת אלא על אבוס בעליה נאמר והקרב‬
‫והכרעים ירחץ במים והקטיר‪ .‬ובעוף הנזון מן‬
‫הגזל נאמר והשליך את המעים שאכלו את הגזל‪.‬‬
‫וכבר כתבתי בשאלות שלפי זה היה ראוי להשליך‬
‫כל העוף שכל גופו נזון מהגזל‪ .‬אבל יש להשיב על‬
‫זה שכבר זכרו הרופאים שיש בגוף הב"ח ארבעה‬
‫עכולים‪ .‬הא' באצטומכא‪ .‬והב' בכבד‪ .‬והג'‬
‫בעורקים‪ .‬והד' הוא באיברי'‪ .‬והנה באצטומכא‬
‫ימצא המזון כמו שנלקח כי עדיין לא נשתנה‪.‬‬
‫וכתב הרמב"ם בהלכות גזלה פ"ב הגזלה שלא‬
‫נשתנת אלא הרי היא כמו שהית' אע"פ שנתיאשו‬
‫הבעלים ממנה אע"פ שמת הגזלן והיא ביד בניו‬
‫הרי זו חוזרת לבעליה בעצמה ואם נשתנית ביד‬
‫הגזלן אע"פ שלא נתיאשו הבעלים ממנה קנה‬
‫אותה בשנוי ומשלם דמיה כשעת הגזלה ודין זה‬
‫דין תורה הוא שנאמר והשיב את הגזלה אשר גזל‬
‫ומפי השמועה למדנו אם היא כשגזלה משלם‬
‫אותה ואם נשתנת בידו משלם דמיה‪ .‬ומפני זה צוה‬
‫יתברך להשליך המוראה עם המעים לפי שהיתה‬
‫עדיין הגזלה כמו שהיא קודם שנשתנית ואפי'‬
‫בהיותה בכבד היתה עדיין בעינה‪ .‬אמנם אחרי‬
‫היותה בעורקים ובאיברי הגוף כבר נשתנת וקנה‬
‫אותה הגזלן שהוא העוף ולכן לא צוה להשליך את‬
‫הגוף‪ .‬והותרה בזה השאלה הח'‪.‬‬

Abarbanal Sample Perek

Transféré par

Informations du document

Copyright

Formats disponibles

Partager ce document

Partager ou intégrer le document

Options de partage

Avez-vous trouvé ce document utile ?

Ce contenu est-il inapproprié ?

Droits d'auteur :

Formats disponibles

Abarbanal Sample Perek

Transféré par

Droits d'auteur :

Formats disponibles

‫‪1‬‬ ‫ויקרא א‬ ‫אברבנאל‬ ‫ויקרא‬

Vous aimerez peut-être aussi