DUST AND DISPUTE

1
 DUST AND DISPUTE
2
 And
Dust

Dispute

DUST AND DISPUTE

3
 DUST AND DISPUTE
4
Bashir
Makhoul
Oded
Shimshon

DUST AND DISPUTE

Aissa
Deebi 5
 DUST AND DISPUTE
6
The Umm
El-Fahem
Gallery
El-Sabar

DUST AND DISPUTE

Association
Dust And 7

Dispute
22/12/2007
15/02/2008
Elsabar Association
Umm el-Fahem Art Gallery
Director: Said Abu-Shaqra

DUST AND DISPUTE

Exhibition duration: 22/ December/2007 till 15/February/
2008

Exhibition

Curator: Oded Shimshon

Producer: Oded Shimshon

DUST AND DISPUTE

Catalogue

Texts: Said Abu-Shaqra, Bashir Makhoul, Oded

Shimshon

Design: A.Deebi

Arabic translation: Sharbel Abud

Hebrew translation: Sharbel Abud
8
English translation: Daria Kassovsky

Printing and Production: Wael Wakeem, Haifa

© 2007, All rights reserved to the artists,

the curator, and the Umm el-Fahem Art Gallery

ISBN: 9789657449004

Measurements are given in centimeters, 96 pages, height

27.5 width 16.5 depth, 0.5 unless indicated otherwise

Special thanks: Ben Shimshon for editing English text.

 DUST AND DISPUTE
9
 DUST AND DISPUTE
10
Foreword

Featuring artists Bashir Makhoul, Oded Shimshon,

and Aissa Deebi, the exhibition strives to take them

DUST AND DISPUTE

on a common journey back to the realms of their
psyche and soul – to their home, childhood, family,
homeland. A highly charged territory, it is therefore
no wonder that the title selected for the exhibition is
“Avak & Ma’avak” – Dust and Struggle.

All three artists were born and raised in the Galilee, 11

where they also worked as artists, and whereto
they return after a long absence in another piece of
land where they have found a retreat for their soul
and art, and set up a home, leaving their childhood
memories, their homeland and youth behind, in the
precipitous, tangled, flowering Galilee. The naïve
scenery of their childhood and the primeval sights
of the Galilee mountains and the ancient olive trees
have since become emotionally, politically, and
ideologically charged.

The question arises, why an exhibition addressing a

beautiful and inspiring theme such as the landscape,
an exhibition that sets out to present the landscape
as an idyll of harmony, was given a title combining
two such notions as “dust” and “struggle/conflict.”
The artists’ physical distance from their childhood
realms naturally intensifies their affinity with and
organic integration in the landscape left behind,
which was deeply etched in their personal memory.
Their return to this landscape signifies an attempt to
get in touch with and reconstitute their identity which
has suffered many upheavals and crises as a result
of those wanderings.

Does the “dust” indicate the calming of the storm

or only its beginning? Does the “struggle” refer to
the storm that passed, the one still taking place,
or the one to come, or is it possibly a storm that
began and continues, gaining momentum and force?

DUST AND DISPUTE

Where did the storm begin? Was it in their place of
exile, foreignness and alienation, or rather in their
childhood realm where home, family and identity
reside. The physical distance generates yearnings,
which, in turn, produce the emotional bonding,
providing an opportunity for introspection through 12
observation of the childhood vistas.

The exhibition “Avak & Ma’avak” enables us to relate

to the participating artists and try, with them and
through their inspiration, to observe, from a different
point of view and a broader, more comprehensive
perspective, that which would have otherwise
remained invisible to us.

Said Abu-Shaqra
Director, Umm el-Fahem Art Gallery
 DUST AND DISPUTE
13
 DUST AND DISPUTE
14
 Shooting
through the
dust

DUST AND DISPUTE

The Arabic and Hebrew words for dust (goubar and
avak) are both strongly associated with fighting and
conflict. This connection can also be found in the
English expression ‘dust up’ and they all have the 15
same hermeneutic root in the idea of a fight creating
There is a dense,
dust. All three words are also used in connection to
cross-cultural
intersection of death (dust to dust) as well as idiomatic expressions
meaning and to indicate visibility (when the dust settles). There is
metaphors that
a dense, cross-cultural intersection of meaning and
goes back a long
way, probably into metaphors that goes back a long way, probably into
the shared origins the shared origins of the monotheistic religions.
of the monotheistic
religions.
Dust is everywhere because its source is everything.
Dust is in the air, settling on surfaces, on things,
piling up in dark corners. . Dust is the stuff that
makes the sky blue. Dust is a marker of the passing
time and a sign of the neglected, abandoned or
forgotten. It is negative; it is associated with death,
insult and dismissal. The Arabic poet, Al-Motanabi,
among many others have used the picture of dust
as an integral part of the act of war: it describes
a battle and adds to the excitement of the scene.
Within the context of conflict we often wait until the
dust settles before taking the next action. Our action
 is timed by the settling of dust.

The smallest thing that the eye can see is dust, the
ground zero of the manifest physical world. God
tells Adam and Eve on their expulsion from Eden
that they have come from dust & are destined to
return to it which has been integrated into the book
of common prayer in the funeral service in the line
“Dust to dust, ashes to ashes”. It is the expression
of the ultimate worthlessness of the physical and

DUST AND DISPUTE

the fallibility of the body. We all know that the dust
that settles in our houses is made up partly from
our own skins, a reminder of where our bodies are
ultimately heading but also an intimate connection
to our immediate territory. It also has a metaphorical
connection to the land and can be found as a 16
theme in the rhetoric of nationalism – we don’t just
“Dust to dust, come from the Earth but from designated parts of
ashes to ashes”. It
it, surrounded by borders and supported by myths.
is the expression
of the ultimate At the same time it is regarded as the lowest state
worthlessness of of matter, associated with dirt and the abject –
the physical and the
something we have to be constantly cleaning away.
fallibility of the body.
As something that is domestic and intimate with
an immediate connection to our bodies and also a
symbol of national identity, the image/idea of dust is
bound up with ideas of belonging, possession and
ownership: my land, my water, my skin, my sand,
my soil, my mother and my father. The conceptual
foundations of identity are philosophically disputed
and, in the context of the Israeli-Palestinian conflict,
there is an immediacy in the connection between
the land and identity that raises the stakes of the
philosophical dispute to a matter of survival: Both
the occupied and the occupier are hostages to the
relationship between the dust beneath their feet and
who they believe themselves to be. The Arabic word
 nizaa means “stripping off” something from another,
separating, taking off, dispute and conflict. It is an
expression of confrontation but could also, perhaps,
be redirected to raise the possibility of stripping
identity from the land.

Perhaps it is not possible to reach a consensus on

a common meaning in the context of paradoxical
identity. The Palestinian/Israeli landscape is
arguably the same thing, its ownership claimed by

DUST AND DISPUTE

two people whose identities are similar yet entirely
different. Our identity is formed on the basis of
differentiating ourselves from others and indeed
positioning ourselves in opposition to the other.

To consider conflict as an inherent aspect of 17

identity presents us with a larger problem and in
The Palestinian/ the context of a particular conflict such as Israel/
Israeli landscape
Palestine also gives us the opportunity to think
is arguably the
same thing, its beyond the immediacy of occupation. Dust, as a
ownership claimed symbol of mortality, conflict, blindness and land,
by two people whose
ironically provides us with another more challenging
identities are similar
yet entirely different and perhaps optimistic symbol of identity. If the
dust in our homes is made of our own shed skins it
can also be seen as a reminder that our bodies are
in a state of constant flux in a cycle of decay and
renewal – every seven years every cell in the body
has been changed. We are, literally, as organisms in
a perpetual state of coming into being. It is still a big
question for science as to how our consciousness
appears to remain continuous or even how it exists
in the first place but the idea gives us the intriguing
combination of perpetual flux aligned with continuity
and perhaps another way of thinking about identity.
It is these ideas of flux and (dis)integration in respect
to identity that were raised in a recent discussion
 about my work with Gordon Hon. I have transcribed
part of the recorded discussion here because it
addresses what are, for me, the core issues of the
work in this show, mine and Oded’s and Aissa’s.
GH … I think the paintings; probably because they
are formally based on variations of a ‘limited palette’
remind us of an equally important aspect of the
flag. That is the specific arrangement of the colors.
This is what gives the image and the symbolic value

DUST AND DISPUTE

of the flag its integrity and it is in this way that the
flag represents the fantasy of national integrity.

So, on one level you are breaking the flag up,

breaking up its integrity as an image and as a
functioning flag.  It’s not an act of destruction. 
They can be seen as reformulations of the flag and 18
perhaps of Palestinian identity. There is an implicit
BM Yes, I think
this is also behind
acknowledgement of identity being constructed and
my appropriation therefore capable of reformulation. This also side
of a particular steps the danger of a fixed symbol – a constantly
language of Western
modernism. It was
shifting form is impossible to steal or appropriate
to shake off the and perhaps destroy.
traditional Palestinian
art of resistance – its
didactic, illustrative
BM Yes, I think this is also behind my appropriation
imagery or even of a particular language of Western modernism.
the lyrical, poetic It was to shake off the traditional Palestinian art
nationalism.
of resistance – its didactic, illustrative imagery or
even the lyrical, poetic nationalism. In its way this
approach was too fixed, too rigid and gave those
opposed to its message an easy, predictable target.
My aim is to keep moving, to be always moving
the goal posts – make up my own rules and so on.
Perhaps this is a symptom of being an émigré. 

GH It is also a strong weapon of resistance. The

monolithic state-endorsed nationalism of Israel has a
 basic flaw and that is its rigidity. 

BM: Yes, well that’s the point. Resistance to

occupation at a military level is very difficult, I
think this state of agility is something that can be
used at many levels, from resistance to making a
painting but perhaps most importantly at the level
of identity.  What if this extends to identity? What
could be more threatening to the national identity of
a rigid nationalistic state than an enemy that cannot

DUST AND DISPUTE

be pinned down, whose identity is also constantly
shifting?  

GH This is a very interesting idea. In a way you are

suggesting that the Palestinians become, on some
level, something they never were – nomadic. I don’t 19
mean literally of course, but almost in the sense of
However I think Deleuze and Guattari.  
the existence of a
Palestinian people
partly depends BM Well, yes but I can’t see Hammas leaders
upon a dynamic handing out copies of A Thousand Plateaus in the
identity, a constantly
near future. But seriously, we must keep in mind
developing idea of
what it means to be that the very idea of the ‘Palestinian’ derives from an
Palestinian. identification with a place. Aside from the fact that
most of it is now called Israel and the rest is under
occupation or siege in the case of Gaza, the place
continues to exist because the Palestinians still exist
and still speak of it as home. However I think the
existence of a Palestinian people partly depends
upon a dynamic identity, a constantly developing
idea of what it means to be Palestinian. This is an
important strategy in dealing with an ideological
monolith like Israel. 

GH But the circumstances would actually encourage

the opposite of this. I mean, in such an unstable and
 dangerous situation, in which one’s very existence
is perceived as a threat, a kind of essentialist idea of
identity would be understandable – in that it offers a
kind of anchor. But then again, I think that outside
the academies – at least in the arts and humanities
– where much of what we are saying is taken for
granted, most people are basically essentialists
when it comes to a question of identity. When it
comes to Palestine and Israel there is so much more
at stake.  

DUST AND DISPUTE

BM: Yes and because there is so much at stake
much more difficult questions need to be asked.
Anyway, let’s move on to the next slide. 

BM: Absolutely, this is the basis of the work. But

it is a true paradox because it can’t be resolved. 20
The repetition contradicts the singularity but also
From my political
emphasises it. Once this chain of thought begins
perspective, it is
important that it can never arrive at a conclusion and I think that
Palestinians it is that process that undermines the symbolic
avoid this kind of
immediacy. What I want to question is the sinister
nationalism. The
nationalism of rhetoric of nationalism through its use of symbols of
resistance should blood and land and so on. This kind of rhetoric can
be different to
be found throughout Israeli and Palestinian politics,
the nationalism of
occupation. but when it is combined with military and economic
power as it is in the case of Israel then it becomes
truly dangerous. From my political perspective,
it is important that Palestinians avoid this kind of
nationalism. The nationalism of resistance should
be different to the nationalism of occupation. This is
like what you said about bleeding being an issue of
ownership. If I were bleeding the point wouldn’t be
that my blood is more valuab le than yours but that
I was losing it. So it isn’t a matter of Palestine being
a better place than everywhere else, just that it is
being lost. 
 What we are encountering on a national level is not
simply an expression of disagreement about truth
or an opinion in regard to the Israeli Palestinian
dispute over the legitimate ownership of the land.
It is, in fact, about material facts of displacement,
loss, occupation and expansion. The disputed
landscape extends even to a semantic disagreement
over definition – names of places, memory of history,
even political resolutions. An illustration of this
phenomenon is the differing set of interpretations

DUST AND DISPUTE

of UN Security Council Resolution 242, which calls
on Israel to withdraw “from territories occupied” in
the 1967 Six Day War. Many parties, including the
government of Israel, hold that this phrase does
not mean that Israel should withdraw from all such
territories, else the Security Council would have said 21
“from the territories occupied”. Others, including all
The artist and the of the Arab states, hold that the resolution calls for
work in this show
withdrawal from all of the occupied territories.
are able to transform
and challenge the Under normal circumstances, semantic disputes
total shift in the
focus of dispute
may, at face value, appear to be not that critical
from the historic to or crucial, but here we have a genuine conflict.
the contemporary, Ignoring it is a failure of the intellect. The artist and
from the past to
the present and the
the work in this show are able to transform and
future. challenge the total shift in the focus of dispute from
the historic to the contemporary, from the past to the
present and the future. All the artists are arguably
engaging with the same landscape and the same
place, shooting their pictures through the same dust.

There is always tension between the individual

and his or her social and political surroundings.
Nationalism emerges and develops from collective
identities. It is the manufacture of a social formation.
The need for belonging and equivalent tensions exist
within the Palestinian/Israeli landscape.
It is irresistible to talk about this exhibition without
exploring the inherent complexity of the frame but
the paradox here is that the frame captures and
occupies the same landscape.

The contemporary implication of the future is mainly

determined by the way the artists offer different/
new meaning to the term dispute. It is important
to remember that this conflict has bloody history
and continues to be so and emotions and tension

DUST AND DISPUTE

fluctuate from high to higher – both sides draw on
similar collective memory.

22

Professor Bashir Makhoul,

Head of Winchester School of Art,
University of Southampton
 DUST AND DISPUTE
23
 DUST AND DISPUTE
24
 Avak and MaAvak
- Dust & Conflict
Bashir Makhoul,
Aissa DEEbi and
Oded Shimshon

DUST AND DISPUTE

“Avak & M’a’Avak” – Dust and Conflict. For the
three of us who have collaborated to produce this 25
publication and the exhibition that it accompanies,
Our silences
acknowledged the
these two words somehow go together. They are
bare truth: until linked to one another and to our artwork in the
the dust settles, Palestinian/Israeli landscape which all three of us
one of us is always
welcomed in our
call home.
home landscape and
the other two find We feel love for the same land, the same spaces,
that their journey is
made more difficult
the same places. And for each of us, standing and
with every visit. capturing our own view of the dusty land with a
camera is an act of ownership, staking a claim to our
home landscape.

But each time we met to work on our joint

exhibition, or to plan the layout for this publication,
our conversation would sometimes fall away. Our
silences acknowledged the bare truth: until the dust
settles, one of us is always welcomed in our home
landscape and the other two find that their journey is
made more difficult with every visit.
 The three of us are from a patch of land in the north
of the modern state of Israel. An area marked out
by the steep slopes of Upper Galilee which connect
the ridge of Mount Carmel in the south with the
Lebanese border in the north, screening off this
northern enclave from the rest of the territory. These
descents, falling in parallel from east to west and
tumbling into the water of the Mediterranean, define
the horizon on three sides of the region. On the
fourth side, the view is different: the sea, a flat blue

DUST AND DISPUTE

line encircles this viewpoint. Beyond the sea, Europe,
where each of us has chosen to live at different
times and for different reasons. In this enclosure,
disturbed dust is suspended in mid air.

As individuals we each experience our own 26

intellectual, cultural, emotional and sensory
As individuals we connections to the same land. We belong to different
each experience our
histories and cultures. At home with our parents,
own intellectual,
cultural, emotional brothers and sisters, we talk in different languages.
and sensory
connections to the
Aissa and Bashir are Palestinians belonging to large
same land.
local families. Rooted in the land for generations,
their ancestors are an integral part of this landscape.
Oded is first generation, born in this land to migrant
Jews from Germany who arrived during the 1930s.
Bashir is from the ancient village of Makhoul. Aissa
is from the old town of Haifa, and Oded was raised
in Nahariyya, then a small settlement on the north
Mediterranean coast of the lower Galilee.

We have all experienced change in the landscape

as the new geometry and architecture of settlement
gradually appeared, eroding the curved and irregular
and replacing them with the straight, the precise, the
industrial.
 Like so many towns in Israel, Oded’s home town
plays witness to the Germanic / European sense of
belonging which the new settlers tried to recreate
in the land: Nahariyya was built following Bauhaus
architectural concepts and mimicking the central
European approach to city planning.

And like so many towns in Israel, Nahariyya’s city

boundaries contain the remains of several destroyed
Arab settlements. The dust raised as those first

DUST AND DISPUTE

foundations were dug refuses to settle as a new
town sprawls to touch its neighbouring Arab villages.

This disputed landscape is our home. Despite our

different backgrounds, when we meet in the UK we
feel a mutual understanding, a bond. We can all 27
express a sense of loss to do with our common land:
Despite our different the light, the smells, the vibrant seasonal changes,
backgrounds, when
and that all important Mediterranean coast and blue
we meet in the UK
we feel a mutual horizon. We understand each other’s desire to be
understanding, a with ‘our’ people, even though those people are
bond. We can all
very different. But again, that crucial truth: for one of
express a sense of
loss to do with our us, that sense of belonging is reflected in a political
common land: and social reality which welcomes him home. For
two of us, that affirmation is stubbornly absent and
increasingly distant.

* * *

We share a similar intellectual as well as physical

journey. Each of us began our artistic education in
Israel, continued studying abroad, and eventually
built our careers as artists and academics in the UK.
The three of us have never travelled back to our
home landscape together. But our conversations
reveal that, time and again, we have all taken the
 same approach to ‘returning’. Besides the general
preparation for the journey and meetings with family
and old friends, each of us quickly turn our thoughts
to the pictures and views we will work with during
the visit. The process of collecting pictures and
views in our home landscape starts before we leave
Britain. Already perceiving the landscapes we want
to photograph, we anticipate the colours and the
light we will encounter.

DUST AND DISPUTE

“I’ll be back soon, I need to go out and photograph”
- a sentence we say at least once during every visit.
It is something to do with a need to fix our feet on a
spot of the ground, experience a particular point in
the land, and reveal, through the camera, just how
our eyes contemplated the landscape: “This is how 28
my land was for me at that time, in that place, facing
“I’ll be back soon, I in that direction.”
need to go out and
photograph” - a
sentence we say at * * *
least once during
every visit.
We are different in the way we use photography.
Bashir and Aissa both treat their collected views
as raw material for a process of recycling. The
photographic becomes a trace-element, woven into
their artwork. Internationally renowned artists, their
sensibility derives from the traditions of painting. In
contrast, Oded’s work is shot-through by its roots in
the history of photographic landscape.

In other ways we are similar. We each work with and

depict ‘unknown’ views. Revealing that which has
often been overlooked, considered unimportant, or
has been devoid of any particular attention. Each of
us has a concern for the views which are not seen
as central to the narrative of “the conflict” in Israel/
 Palestine. Those views are the raw material for our
work - the frames through which we utter our ideas
and speak our views. Despite our differing influences
and artistic traditions, we each pull on a common
thread. Through our images, we each question
the way this landscape, our landscape, has been
represented over many generations.

Even while the dust is everywhere and the dispute

continues, raising a different type of dust is what we

DUST AND DISPUTE

each do as artists. We try to pose questions about
the conventions of representation associated with
this landscape.

We work as artists in this landscape out of a sense

of responsibility – a concern about how our homes 29
are being represented. In our own way, we each
We work as artists challenge the view that sees our landscape simply
in this landscape
as a vessel through which to tell the story of a war.
out of a sense of
responsibility – a This is a landscape layered by competing claims to
concern about how ownership, staked out in the dirt and contested by
our homes are being
others with their own claims. People’s longings for
represented.
a home are layered upon one another, the source of
much conflict and dust.

Each of us, through his artwork, is making a new

claim for the importance of these unremarkable
markers, these statements in the landscape that say
“I too see this as home”.

* * *

Our memory of this land is also similar. Each

summer we saw the same dry earth, experienced
the same lethargy as we baked in the summer heat,
and inherited from our parents, the same desire to
 know when the rain would return. For each of us,
rain was a promise - clearing the dust from the air,
washing the trees, and replacing with green, the
blinding white and grey. The rain offers a fleeting,
momentary, glimpse of a view without dust.

And in that glimpse we each felt we might know how

our landscape will look when the conflict is over.

Clearing the dust and letting it resettle on the soil is

DUST AND DISPUTE

about finding a common ground. It starts by seeing
that our whole land, not just those iconic symbols of
conflict, is marked by disputes over ownership, that
each home is built where another once stood, and
even where there was no physical home, there was
always the view – the possibility of standing, looking, 30
seeing, of being a person, gazing at a landscape
not just those which feels like home. It starts from the recognition
iconic symbols
that different eyes can see a different home in the
of conflict,
is marked by same view.
disputes over
ownership, that
Our collaboration at the Um El Phem gallery is a
each home is built
where another challenge, we hope it can be a beginning for further
once stood, work together, and a part of the effort to let the dust
rest on its soil.

Oded Shimshon, Curator

 DUST AND DISPUTE
31
 DUST AND DISPUTE
32
 Bashir
Makhoul

DUST AND DISPUTE

33
Bashir Makhoul is a
Palestinian artist born (1963)
in Galilee, Israel. He has
been based in the United
Kingdom for the past twelve
years. During this time he has
produced a body of work,
based on repeated motifs
which can be characterised
by their power of aesthetic
seduction. Once drawn into
the work, however,
viewers find themselves
engaged with something far

DUST AND DISPUTE

more complicated than a
beautiful pattern. Economics,
nationalism, war and torture
are frequently woven into the
layers of Makhoul’s work and
often the more explicit the
material, the more seductive
the surface.

Makhoul completed his PhD

34
in theory and practice in 1995
at Manchester Metropolitan
University. He has exhibited
his work widely in Britain and
internationally, including the
Hayward Gallery London,
The Herzilya Museum Israel,
Jordan National Museum,
NCA Gallery Lahore Pakistan,
The Liverpool Biennial, The
Florence Biennial,

UTS Gallery Sydney Australia

and many others. He is
currently Head of Department
of Art and Design at the
University of Luton and the
Director of the Research
Institute of Art Design and
Media, UK.
 DUST AND DISPUTE
35
 DUST AND DISPUTE
36
 DUST AND DISPUTE
37
 DUST AND DISPUTE
38
 DUST AND DISPUTE
39
 DUST AND DISPUTE
40
 DUST AND DISPUTE
41
 DUST AND DISPUTE
42
 Oded
Shimshon

DUST AND DISPUTE

43
Oded Shimshon ,Oded was
born in Israel 1949. After
studying cinematography
Oded moved to the UK at the
age of twenty- eight where
he continued his education
in Photographic Studies,
attaining a masters in Fine
Art. Oded established his
family life, and developed a
career as artist and academic
In the UK. At present Oded
works as a Professor of
Photography at the University
under the title “Spirit Level”
at The Impressions Gallery
(York 2000) where pictures
taken in the UK and in
Israel were shown together.
In 2006 Oded exhibited a
new collection of Israeli
photographs under the title
“Chazaz” (gravel) at the The
Museum of Art Ein Harod and
“Even Safa” (Curb Stone) at
the Kibbutz Gallery where
large size colour pictures
and video projection were

DUST AND DISPUTE

of Derby and divides his time shown. During 2007 Oded
between Israel and the UK. worked in collaboration with
three international artists on a
Since 1983 Oded has been landscape project in the north
exhibiting and publishing of Portugal. In the same year
work in the UK, Portugal, Oded produced new work
Germany and Israel. Oded’s and acted as curator for the
main artistic focus has exhibition “Avak and Mavak”
been upon issues to do (Dust and Dispute) for the The 44
with the representation of Umm El- Fahem Art Gallery in
landscape. Beginning with israel.
the British urban and open
landscape, Oded has in
the last decade shifted his
attention to representing
the Israeli/ Palestinian
land where his work with
video and photography has
concentrated on the north of
the territory, the area where
he was born.

Oded’s first project in the

Israeli/Palestinian landscape
was launched under the title
“Peles Maim” (Spirit Level
). The exhibition featured
large-sized black and white
photographic pictures of
seascapes; urban and rural
landscapes; and interior
architectural views. Peles
Maim was shown at the
Museum of Contemporary
Israeli Art, Ramat Gan, Israel
in 1999 accompanied by
a catalogue. A year later a
UK version was exhibited
 DUST AND DISPUTE
45
 DUST AND DISPUTE
46
 DUST AND DISPUTE
47
 DUST AND DISPUTE
48
 DUST AND DISPUTE
49
 DUST AND DISPUTE
50
 DUST AND DISPUTE
51
 DUST AND DISPUTE
52
 AISSA
DEEBI

DUST AND DISPUTE

53
Aissa Deebi, Aissa is a
Palestinian-American artist
born in Haifa. He has been
based in New York for the
past 8 years.
where he is practicing artist/
ressercher and a lecture in
graphic art at wincherster
school of art, university of
southampton.

During this time he has

produced a body of work
in photography and video
and new media. Curently
Deebi is cundacting a
PhD reasserch in art and
design at the university of
southampton, examning

DUST AND DISPUTE

photography and migration
within the new york émigré
culture, investigating
questions of identity in
relation to masculinity and
cultural integration. Deebi
aiming to identify, record and
represent the cultural space
created and occupied by the 54
middle eastern emarge’s after
sep the 11th America .

Deebi condacting his

PhD reasserch under the
supervision of Professor
Bashir Makhoul.

Deebi’s is award winning

artist and his work has
been widely exhibited. In
the United States, his work
has been shown at the
Queens Museum of Art,
the Elga Wimmer Gallery in
Chelsea, the Tangent Gallery
in Detroit, and the Slought
Foundation in Philadelphia.
He has also exhibited his
work at the Haifa Museum of
Contemporary Arts, the Tel
Aviv Museum, the Fitcher and
Mezrahi Gallery in Austria,
the University of Catania in
Italy, and the Inner Mongolia
Museum of Fine Arts in China.

Today Deebi resides between

Winchester and New York
 DUST AND DISPUTE
55
 DUST AND DISPUTE
56
 DUST AND DISPUTE
57
 DUST AND DISPUTE
58
 DUST AND DISPUTE
59
 DUST AND DISPUTE
60
 DUST AND DISPUTE
61
 DUST AND DISPUTE
62
 DUST AND DISPUTE
63
 DUST AND DISPUTE
64
 DUST AND DISPUTE
65
 DUST AND DISPUTE
66
 DUST AND DISPUTE
67
 DUST AND DISPUTE
68
 ‫קולקטיביות‪ .‬היא תוצר של הבניה חברתית‪.‬‬
‫הצורך להשתייכות ומתחים שווי ערך קיימים‬
‫בתוך הנוף הפלסטיני‪/‬ישראלי‪.‬‬
‫אי אפשר לעמוד בפיתוי ולא לדבר על‬
‫התערוכה הזאת מבלי לחקור את המורכבות‬
‫האינהרנטית של המסגרת‪ ,‬אבל הפרדוקס‬
‫כאן הוא שהמסגרת תופסת וכובשת את אותו‬
‫הנוף‪.‬‬
‫האימפליקציה הנוכחית של העתיד נקבעת‬
‫בעיקר על ידי האופן שבו האמנים מציעים‬
‫משמעות שונה או חדשה למונח סכסוך‪ .‬חשוב‬
‫מלאומניות מן הסוג הזה‪ .‬הלאומניות של‬
‫ההתנגדות צריכה להיות שונה מן הלאומניות‬
‫של הכיבוש‪ .‬זה כמו מה שאמרת על כך‬
‫שהדימום הוא סוגייה של בעלות‪ .‬אילו‬
‫הייתי מדמם הנקודה לא היתה שהדם שלי‬
‫יקר יותר משלך‪ ,‬אלא שאני מאבד אותו‪.‬‬
‫ולכן העניין הוא לא שפלסטין היא מקום‬
‫טוב יותר מכל מקום אחר‪ ,‬רק שהיא הולכת‬
‫לאיבוד‪.‬‬
‫מה שאנחנו נתקלים בו ברמה לאומית הוא‬
‫לא סתם ביטוי לחילוקי דעות לגבי האמת‬

‫‪DUST AND DISPUTE‬‬

‫לזכור שהסכסוך הזה בעל היסטוריה עקובה‬ ‫או דעה הנוגעת לסכסוך הישראלי פלסטיני‬
‫מדם והוא עדיין כזה והרגשות והמתח נעים‬ ‫לגבי בעלות לגיטימית על הקרקע‪ .‬הוא עוסק‬
‫בין גבוה לגבוה יותר – שני הצדדים שואבים‬ ‫למעשה בעובדות מוחשיות של עקירה‪ ,‬אובדן‪,‬‬
‫מתוך זכרון קולקטיבי דומה‪.‬‬ ‫כיבוש והתפשטות‪ .‬הנוף הנתון במחלוקת‬
‫מגיע אפילו לכדי חילוקי דעות סמנטיים על‬
‫הגדרה – שמות מקומות‪ ,‬זכרון ההיסטוריה‪,‬‬
‫‪ 69‬אפילו החלטות פוליטיות‪ .‬המחשה לתופעה‬
‫הזאת היא אופני הפירוש השונים של החלטת‬
‫מועצת הבטחון של האו"ם ‪ ,242‬שקוראת‬
‫לישראל לסגת "משטחים שנכבשו" במלחמת‬
‫ששת הימים ב‪ .1967-‬גופים רבים‪ ,‬כולל‬
‫ממשלת ישראל‪ ,‬טוענים שפירושו של המשפט‬
‫הזה איננו שישראל צריכה ליסוג מכל‬
‫השטחים האלה‪ ,‬אחרת מועצת הבטחון היתה‬
‫אומרת "מן השטחים שנכבשו"‪ .‬אחרים‪ ,‬כולל‬
‫כל מדינות ערב‪ ,‬מחזיקים בדעה שההחלטה‬
‫קוראת לנסיגה מכל השטחים הכבושים‪.‬‬
‫בנסיבות רגילות‪ ,‬חילוקי דעות סמנטיים‬
‫עשויים‪ ,‬על פניהם‪ ,‬להיראות לא מכריעים‬
‫ולא גורליים‪ ,‬אבל כאן יש לנו סכסוך אמיתי‪.‬‬
‫התעלמות ממנו היא כשל אינטלקטואלי‪.‬‬
‫האמן והיצירה בתערוכה הזאת מסוגלים‬
‫לשנות ולקרוא תגר על השינוי המוחלט‬
‫במיקוד חילוקי הדעות מן ההיסטורי לנוכחי‪,‬‬
‫מן העבר להווה ולעתיד‪ .‬כל האמנים לכאורה‬
‫עוסקים באותו הנוף ובאותו המקום‪,‬‬
‫מצלמים את התמונות שלהם דרך אותו אבק‪.‬‬
‫פרופסור באשיר מח'ול‬ ‫תמיד יש מתח בין האינדיבידואל לבין‬
‫ראש בית הספר לאמנות של ווינצ'סטר‪,‬‬ ‫הסביבה החברתית או הפוליטית שלו‪.‬‬
‫אוניברסיטת סאות'המפטון‬ ‫לאומניות עולה ומתפתחת מזהויות‬
 ‫מצור במקרה של עזה‪ ,‬המקום עודנו קיים‬
‫כיוון שהפלסטינים עדיין קיימים ועדיין‬
‫מדברים עליו כעל הבית‪ .‬אבל אני חושב‬
‫שהקיום של עם פלסטיני תלוי בחלקו בזהות‬
‫דינמית‪ ,‬רעיון מתפתח כל העת של מה פירוש‬
‫הדבר להיות פלסטיני‪ .‬זאת אסטרטגיה‬
‫חשובה בהתמודדות עם מונולית אידיאולוגי‬
‫כמו ישראל‪.‬‬
‫הזאת היתה מקובעת מדי‪ ,‬קשיחה מדי‪ ,‬היא‬
‫ג"ה‪ :‬אבל הנסיבות למעשה מעודדות את‬
‫ההיפך‪ .‬זאת אומרת‪ ,‬במצב כל כך לא יציב‬
‫ומסוכן‪ ,‬שבו עצם קיומו של אדם נתפס‬
‫כאיום‪ ,‬מעין רעיון מהותני של זהות יכול‬
‫להיות מובן – מבחינה זאת שהוא מציע מעין‬
‫עוגן‪ .‬אבל שוב‪ ,‬אני חושב שפרט לאקדמיה‬
‫– לכל הפחות בתחומי האמנות ומדעי הרוח‬
‫– שבהם הרבה ממה שאנחנו אומרים נחשב‬
‫מובן מאליו‪ ,‬רוב האנשים הם מיסודם‬
‫מהותניים בכל הנוגע לשאלות זהות‪ .‬בכל‬
‫הנוגע לפלסטין וישראל כל כך הרבה יותר‬
‫מונח על כף המאזניים‪.‬‬
‫ב"מ‪ :‬כן‪ ,‬וכיוון שהרבה כל כך מונח על כף‬
‫המאזניים חייבים לשאול שאלות קשות‬
‫בהרבה‪ .‬בכל אופן‪ ,‬בוא נעבור לשקופית‬
‫הבאה‪.‬‬
‫הלאומית של מדינה לאומנית נוקשה מאשר‬
‫בפירוש‪ ,‬זהו הבסיס לעבודה‪ .‬אבל זה‬
‫פרדוקס אמיתי כיוון שאי אפשר לפתור‬
‫אותו‪ .‬החזרה סותרת את הייחודיות אבל‬
‫גם מדגישה אותה‪ .‬ברגע ששרשרת המחשבה‬
‫הזאת מתחילה אי אפשר כלל להגיע איתה‬
‫למסקנה ואני חושב שהתהליך הזה הוא‬
‫שחותר תחת המיידיות הסמלית‪ .‬מה שאני‬
‫רוצה להטיל בספק הוא הרטוריקה המאיימת‬
‫של הלאומניות‪ ,‬דרך השימוש שלה בסמלי דם‬
‫ואדמה וכולי‪ .‬רטוריקה מהסוג הזה אפשר‬
‫למצוא גם מכל עבר בפוליטיקה הישראלית‬
‫והפלסטינית‪ ,‬אבל כאשר היא משולבת בכוח‬
‫צבאי וכלכלי‪ ,‬כמו במקרה של ישראל‪ ,‬הרי‬
‫שהיא מסוכנת באמת‪ .‬מנקודת ההשקפה‬
‫הפוליטית שלי‪ ,‬חשוב שהפלסטינים ימנעו‬
‫להשמיד‪.‬‬
‫ב"מ‪ :‬כן‪ ,‬אני חושב שזה גם מה שעומד‬
‫מאחורי הנטילה שלי של שפה מסוימת‬
‫של המודרניזם המערבי לעצמי‪ .‬המטרה‬
‫היתה לנער מעלי את האמנות הפלסטינית‬
‫המסורתית של ההתנגדות – הדימויים‬
‫הדידקטיים והממחישים או אפילו הלאומנות‬
‫הלירית והפואטית שלה‪ .‬בדרכה‪ ,‬הגישה‬
‫נתנה למי שמתנגדים למסר שלה מטרה קלה‬
‫וצפויה‪ .‬אני רוצה להמשיך לנוע‪ ,‬כל הזמן‬
‫להזיז את עמודי השער – לקבוע לעצמי את‬
‫‪DUST AND DISPUTE‬‬
‫החוקים וכולי‪ .‬אולי זה סימפטום של מי‬
‫שהחליט להגר‪.‬‬
‫ג"ה‪ :‬זה גם נשק חזק להתנגדות‪ .‬הלאומנות‬
‫החזקה של ישראל‪ ,‬בגיבוי המדינה‪ ,‬פגומה‬
‫מיסודה‪ ,‬בשל הנוקשות שלה‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫ב"מ‪ :‬כן‪ ,‬זה העניין‪ .‬ההתנגדות לכיבוש ברמה‬
‫צבאית קשה מאוד‪ ,‬אני חושב שמצב קלות‬
‫התנועה הזה הוא משהו שאפשר להשתמש‬
‫בו ברמות רבות‪ ,‬החל מהתקוממות ועד‬
‫לציור‪ ,‬אבל אולי מה שחשוב יותר מכל הוא‬
‫רמת הזהות‪ .‬מה יהיה אם הדבר יחול גם על‬
‫זהות? מה יכול להיות מאיים יותר על הזהות‬
‫אויב שאי אפשר לזהוֹת במדויק‪ ,‬כי הזהוּת‬
‫שלו משתנה כל הזמן?‬
‫ג"ה זה רעיון מעניין מאוד‪ .‬במובן מסוים‬
‫אתה מציע שהפלסטינים יהפכו להיות‪ ,‬ברמה‬
‫כלשהי‪ ,‬משהו שלא היו מעולם – נוודים‪ .‬אני‬
‫לא מתכוון פשוטו כמשמעו‪ ,‬כמובן‪ ,‬אלא‬
‫כמעט במובן של דלז וגואטרי‪.‬‬
‫ב"מ‪ :‬טוב‪ ,‬כן‪ ,‬אבל אני לא מתאר לעצמי‬
‫שמנהיגי חמאס יחלקו עותקים של "אלף‬
‫מישורים" בעתיד הקרוב‪ .‬אבל ברצינות‪ ,‬אחנו‬
‫חייבים לזכור שעצם המושג "פלסטיני" נובע‬
‫מזיהוי עם מקום‪ .‬פרט לעובדה שרובו נקרא‬
‫עכשיו ישראל והשאר נתון תחת כיבוש או‬
 ‫באופן אירוני האבק‪ ,‬כסמל לתמותה‪,‬‬
‫לעימות‪ ,‬לעיוורון ולאדמה‪ ,‬מספק לנו סמל‬
‫נוסף לזהות‪ ,‬שיש בו אתגר גדול יותר ואולי‬
‫גם אופטימיות‪ .‬אם האבק בבתינו עשוי‬
‫מן העור שאנחנו משילים מעלינו ניתן גם‬
‫לראותו כתזכורת לכך שגופינו נמצאים במצב‬
‫של שינוי תמידי‪ ,‬מעגל של הרס וחידוש‬
‫– מדי שבע שנים מתחלף כל תא ותא בגופינו‪.‬‬
‫אנחנו‪ ,‬פשוטו כמשמעו‪ ,‬יצורים המתקיימים‬
‫במצב תמידי של בריאה‪ .‬עדיין פתוחה בפני‬
‫המדע השאלה הגדולה כיצד נראה שהמודעות‬
‫שלנו רציפה לאורך זמן או אפילו איך היא‬
‫מתקיימת מלכתחילה‪ ,‬אבל הרעיון נותן‬
‫לנו שילוב מסקרן של שינוי תמידי משולב‬
‫בהמשכיות ואולי דרך נוספת למחשבה על‬
‫זהות‪.‬‬
‫הרעיונות האלה על שינוי והתפוררות מול‬
‫מיזוג בנוגע לזהות עלו בדיון שניהלתי‬
‫לאחרונה על יצירתי עם גורדון הון‪ .‬הבאתי‬
‫כאן חלק מן הדיון המוקלט כיוון שהוא‬
‫עוסק בסוגיות הנמצאות‪ ,‬מבחינתי‪ ,‬בליבת‬
‫העבודה בתערוכה הזאת‪ ,‬שלי ושל עודד ושל‬
‫עיסא‪.‬‬
‫ג"ה‪ ... :‬אני חושב שהציורים; אולי כיוון שהם‬
‫מבוססים פורמלית על וריאציות של "לוח‬
‫צבעים מוגבל" מזכירים לנו היבט חשוב‬
‫לא פחות של הדגל‪ .‬זה הסידור הספציפי‬
‫של הצבעים‪ .‬זה מה שמעניק לדימוי ולערך‬
‫הסימלי של הדגל את השלמות שלו וזאת‬
‫הדרך שבה הדגל מייצג את הפנטזיה של‬
‫השלמוּת הלאומית‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬ברמה אחת אתה מפרק את הדגל‪ ,‬שובר‬
‫את השלמות שלו כדימוי וכדגל מתפקד‪ .‬זה‬
‫לא מעשה של השמדה‪ .‬אפשר להראות בהם‬
‫ניסוחים מחדש של הדגל ואולי של הזהות‬
‫הפלסטינית‪ .‬יש הכרה מרומזת בזהות שנבנית‬
‫ולכן היא מסוגלת לניסוח מחדש‪ .‬זה גם עוקף‬
‫את הסכנה שבסמל קבוע – צורה שמשתנה‬
‫כל הזמן אי אפשר לגנוב או לחמוס ואולי‬
‫למקום שאליו יגיעו בסופו של דבר גופינו‪,‬‬
‫אבל גם קשר אינטימי לסביבתנו הקרובה‪.‬‬
‫יש לו גם קשר מטפורי לאדמה והוא נמצא‬
‫כנושא חוזר ברטוריקה של הלאומניות‬
‫– מקורנו אינו רק באדמה אלא בחלקים‬
‫נבחרים ממנה‪ ,‬מוקפים גבולות ונתמכים‬
‫במיתוסים‪ .‬בה בעת‪ ,‬הוא נחשב למצבו הירוד‬
‫ביותר של החומר‪ ,‬כעפר המקושר לנחוּת‬
‫– דבר מה שעלינו לנקות ולסלק כל העת‪.‬‬
‫הדימוי או הרעיון של אבק‪/‬עפר כדבר מה‬
‫ביתי ואינטימי בעל קשר הדוק לגופינו‪ ,‬כמו‬
‫גם סמל לזהות הלאומית‪ ,‬כרוך ברעיונות של‬
‫‪DUST AND DISPUTE‬‬
‫השתייכות‪ ,‬בעלות ו ֲחזָקָה‪ :‬הארץ שלי‪ ,‬המים‬
‫שלי‪ ,‬העור שלי‪ ,‬החול שלי‪ ,‬האדמה שלי‪,‬‬
‫אמא שלי ואבא שלי‪ .‬היסודות המושגיים‬
‫של הזהות שנויים במחלוקת פילוסופית‪,‬‬
‫ובהקשר של הסכסוך הישראלי‪-‬פלסטיני‬
‫קיימת מיידיות בקשר שבין האדמה והזהות‪,‬‬
‫‪ 71‬כזאת המרוממת את ערכו של המונח על כף‬
‫המאזניים בחילוקי הדעות הפילוסופיים לכדי‬
‫הישרדות ממש‪ :‬הן הכובש והן הכבוש הם‬
‫בני ערובה בידי מערכת היחסים שבין אבק‪-‬‬
‫העפר מתחת לרגליהם לבין מי שהם‪ ,‬על פי‬
‫אמונתם‪ .‬פירוש המילה הערבית "ניזאע" הוא‬
‫"קילוף" של משהו מאחר‪ ,‬הפרדה‪ ,‬הסרה‪,‬‬
‫חילוקי דעות ועימות‪ .‬זהו ביטוי לעימות‬
‫אבל אפשר גם‪ ,‬אולי‪ ,‬להסיטו לכדי העלאת‬
‫אפשרות של הסרת הזהות מעל האדמה‪.‬‬
‫אולי אי אפשר להגיע להסכמה כללית‬
‫על משמעות משותפת בהקשר של זהות‬
‫פרדוקסלית‪ .‬הנוף הפלסטיני‪/‬ישראלי‬
‫זהה‪ ,‬לכאורה‪ .‬לבעלות עליו טוענים שני‬
‫עמים שזהויותיהם דומות‪ ,‬ועם זאת שונות‬
‫לחלוטין‪ .‬הזהות שלנו נוצרת על סמך בידול‬
‫של עצמנו מעל אחרים‪ ,‬למעשה הצבה של‬
‫עצמנו למול האחר‪ ,‬מנגד לו‪.‬‬
‫שׁבָה של עימות להיבט הטבוע בזהות‬ ‫ַה ְח ָ‬
‫מיסודה מציבה בפנינו בעייה גדולה‬
‫יותר‪ ,‬ובהקשר של סכסוך מסוים כגון זה‬
‫הישראלי‪/‬פלסטיני גם נותנת לנו הזדמנות‬
‫לחשוב מעבר לקרבתו המיידית של הכיבוש‪.‬‬

‫המקור לכל‪ .‬האבק נמצא באוויר‪ ,‬שוקע על‬
‫משטחים‪ ,‬על דברים‪ ,‬מצטבר בפינות אפלות‪.‬‬
‫האבק הוא החומר שמעניק לשמיים את‬
‫צבעם הכחול‪ .‬האבק הוא מסמן של הזמן‬
‫החולף וסימן למוזנח‪ ,‬לנטוש או לנשכח‪ .‬הוא‬
‫שלילי; הוא מקושר למוות‪ ,‬לעלבון ולביטול‪.‬‬
‫המשורר הערבי אל‪-‬מותנבי היה אחד מרבים‬
‫דרך האבק‬
‫שהשתמשו בדימוי האבק כחלק בלתי נפרד‬
‫ממעשה המלחמה‪ :‬הוא מתאר קרב ומוסיף‬
‫לסערת התמונה‪ .‬בתוך ההקשר של עימות‬
‫אנחנו מחכים לעיתים קרובות עד שקיעת‬
‫האבק לפני נקיטה בפעולה הבאה‪ .‬מצבו של‬
‫האבק הוא שקובע את לוח הזמנים למעשינו‪.‬‬
‫הדבר הקטן ביותר שהעין יכולה לראות הוא‬
‫אבק‪ ,‬הוא נקודת המוקד של העולם הגשמי‬
‫הגלוי לעין‪ .‬אלוהים אומר לאדם וחווה‬
‫בעת גירושם מגן עדן‪" :‬כי עפר אתה ואל‬
‫עפר תשוב"‪ ,‬ובתפילות הנוצריות הדברים‬
‫משולבים בטקס הלוויה בשורה " ‪Dust to‬‬
‫‪ ".dust, ashes to ashes‬זהו ביטוי לנקלותו‬
‫המהותית של הגשמי ולכֶּשֶׁל הטמוע בגוף‪.‬‬
‫כולנו יודעים כי האבק המצטבר בבתינו‬
‫מורכב בחלקו מתאי עורנו‪ ,‬הוא תזכורת‬
‫פרופסור באשיר מח'ול‬
‫‪DUST AND DISPUTE‬‬
‫‪72‬‬
‫"לירות‬
‫למילה אבק בעברית ולמקבילתה בערבית‪,‬‬
‫ג'ובאר‪ ,‬שיוכים הדוקים לעולם הלחימה‬
‫והעימות‪ .‬הקשר הזה נמצא גם בביטוי‬
‫האנגלי "‪ ,"dust up‬ולכולם שורש הרמנויטי‬
‫משותף ברעיון של קרב המעלה אבק‪ .‬המילים‬
‫משמשות גם בקשר למוות )למשל‪dust to :‬‬
‫‪ ;dust‬בעברית משמשת כאן המילה הנרדפת‬
‫עפר‪ ,‬למשל‪ :‬ימתקו לו רגבי עפרו( כמו גם‬
‫בניבים המציינים ראוּת )‪when the dust‬‬
‫‪ .(settles‬בתרבויות השונות קיימת הצטלבות‬
‫דחוסה של משמעות ומטפורות עתיקות‬
‫יומין‪ ,‬שמקורן ככל הנראה עוד בשורשיהן‬
‫המשותפים של הדתות המונותאיסטיות‪.‬‬
‫האבק או העפר נמצא בכל מקום כיוון שהוא‬
 DUST AND DISPUTE
73
 DUST AND DISPUTE
74
 DUST AND DISPUTE
75
‫בפעם הזאת‪ ,‬במקום הזה‪ ,‬כשעמדתי בכיוון תחומות ביתדות נעוצות בעפר שאחרים‪ ,‬בעלי‬
‫תביעות משלהם‪ ,‬מערערים עליהן‪ .‬געגועיהם‬ ‫הזה‪".‬‬
‫של בני אדם לְבית מונחים רובד על גבי רובד‪,‬‬
‫מקור לרוב סכסוך ואבק‪.‬‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫*‬

‫אנחנו שונים בדרך שבה אנחנו משתמשים‬

‫כל אחד מאיתנו‪ ,‬באמצעות האמנות שלו‪,‬‬ ‫בצילום‪ .‬גם באשיר וגם עיסא מתייחסים אל‬
‫תובע חזקה חדשה על חשיבותן של נקודות‬ ‫המראות שהם אוספים כאל חומר גלם לתהליך‬
‫ציון אלה אשר אין מציינים אותן ציון מיוחד‪,‬‬
‫של מחזור‪ .‬המצולם נעשה יסוד קורט‪ ,‬והוא‬
‫הצהרות אלה בנוף האומרות "גם אני רואה בו‬ ‫נארג אל לתוך יצירות האמנות שלהם‪ .‬הם‬
‫את ביתי"‪.‬‬
‫אמנים בינלאומיים נודעים והתפיסה שלהם‬
‫נובעת ממסורות של ציור‪ .‬שורשי יצירתו של‬
‫*‬ ‫*‬ ‫עודד‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נעוצים בתולדות הנוף *‬

‫‪DUST AND DISPUTE‬‬

‫גם זיכרון הארץ הזאת דומה אצל כולנו‪.‬‬ ‫המצולם‪.‬‬
‫בכל קיץ ראינו את אותה האדמה הצחיחה‪,‬‬
‫במובנים אחרים אנחנו דומים‪ .‬כל אחד מאיתנו חווינו את אותה הכבדות כשהשתזפנו בחום‬
‫עובד עם מראות "לא ידועים" ומתאר אותם‪ .‬הקיץ וירשנו מהורינו את אותו הרצון לדעת‬
‫חשיפת הדבר שלעתים תכופות מתעלמים מתי ישוב הגשם‪ .‬בשביל כל אחד מאיתנו‪,‬‬
‫ממנו‪ ,‬שנתפס כלא חשוב או שנמנעת ממנו הגשם היה הבטחה – הוא ינקה את האוויר‬
‫‪76‬‬
‫התייחסות מיוחדת‪ .‬כל אחד מאיתנו חרד מן האבק‪ ,‬ירחץ את העצים ויחליף בירוק את‬
‫למראות אשר אינם נחשבים מרכזיים בנרטיב הלבן והאפור המסמאים‪ .‬הגשם מציע הצצה‬
‫"הסכסוך" בישראל‪/‬פלסטין‪ .‬המראות האלה חולפת‪ ,‬רגעית‪ ,‬על מראה ללא אבק‪.‬‬
‫הם חומר הגלם ליצירה שלנו – המסגרות אשר‬
‫באמצעותן אנחנו מבטאים את רעיונותינו ובהצצה זו חשנו‪ ,‬כל אחד לעצמו‪ ,‬שאולי‬
‫ומביעים את השקפותינו‪ .‬למרות ההשפעות אנחנו יודעים כיצד ייראה הנוף שלנו אחרי‬
‫והמסורות האמנותיות השונות שכל אחד שהסכסוך יסתיים‪.‬‬
‫מאיתנו שואב מהן‪ ,‬כולנו נשענים על יסוד‬
‫משותף‪ .‬בעזרת התמונות שלנו אנחנו מטילים לסלק את האבק ולאפשר לו לשוב ולשקוע‬
‫ספק בדרך הצגת הנוף הזה‪ ,‬הנוף שלנו‪ ,‬במשך אל האדמה פירושם למצוא מכנה משותף‪ .‬זה‬
‫מתחיל בראייה שארצנו כולה‪ ,‬לא רק הסמלים‬ ‫דורות רבים‪.‬‬
‫האיקוניים של הסכסוך‪ ,‬זרוע במחלוקות על‬
‫בעלות‪ ,‬שכל בית נבנה במקום שבית אחר עמד‬ ‫אם כי האבק נמצא בכל מקום והמחלוקת‬
‫בו בעבר‪ ,‬ושאפילו במקום שלא היה בו בית‬ ‫נמשכת‪ ,‬העלאת סוג אחר של אבק היא מה‬
‫ממשי תמיד היה המראה – האפשרות לעמוד‪,‬‬ ‫שכל אחד מאיתנו עושה כאמן‪ .‬אנחנו מנסים‬
‫להסתכל‪ ,‬לראות‪ ,‬להיות אדם‪ ,‬להביט בנוף‬ ‫לשאול שאלות על מוסכמות הייצוג הקשורות‬
‫המעורר תחושה של בית‪ .‬זה מתחיל בהכרה‬ ‫בנוף הזה‪.‬‬
‫שעיניים שונות מסוגלות לראות בית שונה‬
‫באותו המראה‪.‬‬ ‫כאמנים אנחנו פועלים בנוף הזה מתוך תחושת‬
‫אחריות – אכפתיות אשר לאופן שבו מתוארים‬
‫בתינו‪ .‬כל אחד מאיתנו‪ ,‬בדרכו שלו‪ ,‬קורא תיגר שיתוף הפעולה שלנו בגלריית אום אל פחם‬
‫על ההשקפה הרואה בנוף שלנו רק כלי כדי הוא אתגר‪ ,‬ואנחנו מקווים שהוא יהיה התחלה‬
‫לספר דרכו את סיפורה של מלחמה‪ .‬זהו נוף לעבודה משותפת נוספת וחלק מהמאמץ‬
‫המרובד בתביעות בעלות מתחרות‪ ,‬תביעות לאפשר לאבק לנוח על אדמתו‪.‬‬
‫הנוף הזה‪ ,‬השנוי במחלוקת‪ ,‬הוא ביתנו‪ .‬אף על‬
‫פי שמוצאנו מרקעים שונים‪ ,‬כשאנחנו נפגשים‬
‫בבריטניה יש בינינו הבנה הדדית‪ ,‬חיבור‪.‬‬
‫כולנו יכולים להביע תחושת אובדן הקשורה‬
‫בארצנו המשותפת‪ :‬האור‪ ,‬הריחות‪ ,‬חילופי‬
‫העונות התוססים וחוף הים התיכון והאופק‬
‫הכחול החשובים כל כך‪ .‬אנחנו מבינים זה את‬
‫תשוקתו של זה להיות עם בני העם "שלנו"‪,‬‬
‫אם כי העמים האלה שונים מאוד זה מזה‪.‬‬
‫אולם שוב‪ ,‬האמת הקריטית הזאת‪ :‬אצל אחד‬
‫מאיתנו משתקפת תחושת השייכות במציאות‬
‫פוליטית וחברתית המקבלת אותו בברכה‬
‫הביתה‪ .‬אצל שניים מאיתנו‪ ,‬האישור הזה‬
‫נמנע בעקשנות והוא הולך ומתרחק‪.‬‬
‫*‬ ‫*‬
‫אנחנו חולקים מסע פיזי ומסע אינטלקטואלי‬
‫דומים‪ .‬כל אחד מאיתנו החל את החינוך‬
‫האמנותי שלו בישראל‪ ,‬המשיך ללמוד בחו"ל‬
‫ובסופו של דבר בנה לעצמו קריירה כאמן‬
‫וכאיש אקדמיה בבריטניה‪.‬‬
‫מעולם לא חזרנו יחד אל נוף מולדתנו‪ .‬אולם‬
‫שיחותינו מגלות כי פעם אחר פעם התייחסנו‬
‫באותו אופן ל"חזרה"‪ .‬נוסף על ההכנות‬
‫הרגילות לנסיעה ולפגישות עם בני משפחה‬
‫וחברים ותיקים‪ ,‬כל אחד מאיתנו הפנה עד‬
‫מהרה את מחשבותיו לתצלומים ולמראות‬
‫שיעבוד איתם במהלך הביקור‪ .‬התהליך של‬
‫איסוף התצלומים והמראות בנוף מולדתנו‬
‫מתחיל לפני שאנחנו יוצאים את בריטניה‪.‬‬
‫אנחנו כבר רואים בעיני רוחנו את הנופים‬
‫שאנחנו רוצים לצלם וצופים את הצבעים ואת‬
‫האור שנפגוש‪.‬‬
‫"אני כבר חוזר‪ ,‬אני צריך לצאת לצלם"‬
‫– משפט שאנחנו אומרים לפחות פעם אחת‬
‫במהלך כל ביקור‪ .‬לפעמים הדבר קשור בצורך‬
‫לייצב את כפות רגלינו על פיסת קרקע‪ ,‬לחוות‬
‫נקודה מסוימת בארץ‪ ,‬ולגלות‪ ,‬דרך המצלמה‪,‬‬
‫איך התבוננו עינינו בנוף‪" :‬כך נראתה לי ארצי‬
‫לים ‪ -‬אירופה‪ ,‬שכל אחד מאיתנו בחר לחיות‬
‫בה בתקופות שונות ומסיבות שונות‪.‬‬
‫בשטח הסגור הזה‪ ,‬האבק העולה נותר עומד‬
‫באוויר‪.‬‬
‫כיחידים חווה כל אחד מאיתנו את הקשרים‬
‫האינטלקטואליים‪ ,‬התרבותיים‪ ,‬הרגשיים‬
‫והתחושתיים שלו אל אותה הארץ‪ .‬אנחנו‬
‫משתייכים להיסטוריות ולתרבויות שונות‪.‬‬
‫בבית‪ ,‬עם הורינו‪ ,‬אחינו ואחיותינו‪ ,‬אנחנו‬
‫מדברים בשפות שונות‪.‬‬
‫‪DUST AND DISPUTE‬‬
‫עיסא ובאשיר הם פלסטינים‪ ,‬ומוצאם‬
‫ממשפחות מקומיות גדולות‪ .‬אבותיהם‬
‫מושרשים באדמה זה דורות רבים והם חלק‬
‫*‬ ‫בלתי נפרד מן הנוף הזה‪ .‬עודד הוא דור ראשון‪,‬‬
‫נולד בארץ הזאת ליהודים מהגרים מגרמניה‬
‫‪ 77‬שהגיעו אליה בשנות ה‪ 30-‬של המאה ה‪.20-‬‬
‫באשיר נולד בכפר העתיק מח'ול‪ .‬עיסא נולד‬
‫בעיר הישנה חיפה ועודד גדל בנהריה בגליל‬
‫התחתון‪ ,‬בישוב קטן לחופו הצפוני של הים‬
‫התיכון‪.‬‬
‫כולנו חווינו שינוי בנוף עם הופעתן ההדרגתית‬
‫של הגיאומטריה והאדריכלות החדשות של‬
‫ישובים אשר כילו את המעוקל והלא סימטרי‬
‫והחליפו אותם בישר‪ ,‬במדויק‪ ,‬בתעשייתי‪.‬‬
‫כמו ערים רבות בישראל‪ ,‬עיר הולדתו של‬
‫עודד עדה לתחושת השייכות הגרמנית‪/‬‬
‫אירופית שניסו המתיישבים החדשים ליצור‬
‫מחדש בארץ‪ :‬נהריה נבנתה על פי התפיסה‬
‫האדריכלית של הבאוהאוס וחיקתה את‬
‫הגישה המרכז‪-‬אירופית לתכנון ערים‪.‬‬
‫וכמו ערים רבות בישראל‪ ,‬תחומי העיר נהריה‬
‫כוללים את שרידיהם של כמה ישובים ערבים‬
‫חרבים‪ .‬האבק שהועלה בעת שיסודות ראשונים‬
‫אלה נחפרו מסרב לשקוע שעה שהעיר החדשה‬
‫מתפשטת ונוגעת בכפרים הערביים השכנים‪.‬‬
 ‫מאת‪ :‬עודד שמשון‬

‫‪DUST AND DISPUTE‬‬

‫‪78‬‬

‫אולם בכל אחת מהפגישות שקיימנו כדי לעבוד‬

‫על התערוכה המשותפת ולתכנן את מבנה‬
‫אבק‬
‫ומאבק‬
‫המאמר הזה קרה לעיתים ששיחתנו גוועה‪.‬‬
‫שתיקותינו היו הכרה באמת העירומה‪ :‬עד‬
‫שהאבק לא ישקע‪ ,‬אחד מאיתנו תמיד יתקבל‬
‫בברכה בנוף מולדתנו ואילו השניים האחרים‬
‫יגלו שמסעם נעשה קשה יותר עם כל ביקור‪.‬‬

‫*‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫"אבק ומאבק"‪ .‬בשביל שלושתנו‪ ,‬האנשים‬

‫ששיתפו פעולה ביצירת התערוכה‪ ,‬שתי‬
‫המילים האלה הולכות יחד משום מה‪ .‬הן שלושתנו באנו מחבל ארץ בצפון מדינת‬
‫קשורות זו לזו ולאמנות שלנו בנוף הפלסטיני ישראל המודרנית‪ .‬שטח התחום במדרונותיו‬
‫התלולים של הרי הגליל העליון המחברים‬ ‫‪/‬ישראלי שבשביל שלושתנו הוא בית‪.‬‬
‫את רכס הכרמל בדרום עם גבול לבנון בצפון‬
‫אנחנו אוהבים את אותה הארץ‪ ,‬את אותם מפריד את המובלעת הצפונית הזאת משאר‬
‫המרחבים‪ ,‬את אותם המקומות‪ .‬לעמוד האזור‪ .‬מורדות אלה‪ ,‬המשתפלים במקביל‬
‫ומנקודת המבט הייחודית שלנו להנציח ממזרח למערב ונופלים אל מימי הים התיכון‪,‬‬
‫במצלמה את הארץ המאובקת הזאת‪ ,‬הם מגדירים את האופק בשלושה צדדים‪ .‬מן הצד‬
‫בשביל כל אחד מאיתנו מעשה של בעלות‪ ,‬הרביעי נשקף מראה שונה‪ :‬הים‪ ,‬קו כחול‬
‫שטוח החג סביב נקודת המבט הזאת‪ .‬מעבר‬ ‫תביעת חזקה על נוף מולדתנו‪.‬‬
 DUST AND DISPUTE
79
 DUST AND DISPUTE
80
pG o RIL sã ¨Åaì  a›Ã àR VL æ ¨TK
R> ÒÍ\à â`K RJaÃÌ áÁ
ªR@¿
Ræ ãË _K>'à ÞRJ áR ¨ÏrIH UL
ÞRJ ¨RKE T R$Ã ÒÍ\Ã äa kL| nì  t
ßRIÃã¨TÀaèaBJèÜrrÃßRIà – ËrC 2 RKE nRGà T
a# dLC
_K>'Ã t Ý_ì  eç ÞRJ árG á¿ cE RJH¿ p ÇÍÃrã ¨kL?Ã aì  t
p¿_Ã`áÁªqUL
qìNq
aC>å`Ã TJR
ªaA'ÃËrCLsT aCt TaÃ
ÅÍËRTEH'ÃárLCÃ ìáN
ÍÃa™ÃãÜÃa•Ã kLBJ
–äa>
aA'ÃáR¨RJ_Ããnì G
ªqEaBJ'Ãt kHUL
TÀÍsH ßÃ_R
ãÍR\ÃnD
¨rì $ÃpÍRDÃ
aA'R ªa@\R
TËRaÃã½R@LÃÆRRJÃ
rárJEHoEÃà¿ÒaCt RJãRC ìáÁ áãËpÃbæ LãREæ RÃaæ BJÆR8t à_ì F
t RxÁ
ì nIC TÃ_
árG á¿ nNã ¨_; " Ræ tI RaC ÆRIHà mH gãªÍR
SaÍRDÃnC$_K$ÃpÃ
ì ½æ bã¨RCæ  2R_K>ã_LkLÜaC¨R-a¨RJì ì ¿

DUST AND DISPUTE

ªi>FJãÒÍ\ÃsH ªÕÃa?ÃtKJ

ÒÍ\ÃsHSaqHCãÍRDÃkLBJ
ì ìáÁ
 ªTa> ÒÍ¿ sH ÍrCÃ e ì a¿ r
mHcLã¨RKìHR˖
á¿T aC-Ã`¿_
aË_ì ¨S ÕÃa?HTìLrF\ÃÎraà 81
tJUL

ì nì  ìá¿VL¨TìLGH'ÃsHÆRÃb
å¿
ì aí Cê o R' ã¿ ¨oì K'Ã aLD ÃÍæ RÃ ]J, ªRLRAa

sH lHFà RJaC RJCLI ªË_ì  àRIÃ
RRL
æ ¨TbaI RKLÁ aBJê • tà a
RJ'à R_K>sÁ¨RJ–¨Ra Rá¿RJlo
áÁ ª2AH «nLwÃaÁ t žÕÃa?Þ TÃãa
ré HÅaì 'èUE>RJRRFìpGªTrtLÃ
a \Ã –RJHICàR&ÃÅËR'Ãta
RJ'Ãâ` rqEqrÃnIR
ì Cæ LIRJ쿨äa\Ã
lAJã RÍRG ¿ p RK– p aìC tà THaHTËRCÃÆÃaL@ÃSRsÁªžÅËrCÞ
ܖÃpoaÃsHªRaBÆRKr
RKJ nì  qã ì ¨sÃ_FÃ ½R_|\Ãã THwRCÃ ½RFã
tFRCæ LIRJìP ¨TìLJEÃR_LRFãRJÃaì N nICJtÃa
RJ'ÃãÍr?ÃrâaLGERJ
ߖpªTa>ÓrLTEì pRJL ÅÍãaL Æ¿_
_F ªÅÍRbà ߖ RKLH
nìIå`ÃTFaAÃpßNp¨RÍr| tLÃ R_K> t a
RJ'Ãã Ír?Ã iLI#
ßRL¿ËÃ_ÃsH¨R_K>¨_K>'ÃÃ`RKL Ír ¨RJCì r _ã ªRLRAa
ÍËRD á¿ n

DUST AND DISPUTE

ªÅ__ ¨Rar?t SatÃ_R>'ÃT–
ªRKKÃrJtÃáÃr\Ãã½r@ÃTÀÍ
nì t ÍRDÃÍR>Ãn|Ãr2t s
rÍRDÃpkHg,ÅÍRÁáP ¨áRG Èãa&à sÁ ÈR¿ ¨æ•R ËrNž THI  ìáÁ
Éa ßãRRJìÁªáRìJERìJnv q
àrFR nì \ÃsHÅaì RRJHTHIt¨žar?Ãã
ƖL6pqLHÜÍRCrRßrTH¿ q
àRLFà S ½t qÁ ªÅÍRÎ nì  ߖ 82
ª_K>'ÃÃ`iTF Ãa sH RJÃ_¿ ^La t TR%Ã Ñr?

t TìLJL TAF ÍRÃ ¨ÒÍ\Ã p TCF

ÈÍR _K>'Ã Ã` t ¨2RìJE ¨nIC p TLELG ar?Ã T¾ a k>GÃã ¨ÒÍ\Ã
TLELGR
àRI•Ã – TLãO'R
ÏR™Ã å`à nG>à r Ã`ž ¶_é K>'à RJrL nì N
RJ
rHN
¨pJ ªRJrL
RK
nI tà mÌt ã¨áRbÃmÌt qLHtxÍ¿UR
äa • tà aBJà TKã ä_ì  ¨ÑR&Ã
ì ªžâR#•ÃÃ`n
RFUJ2¨áRG'Ã
q–påãa½Rãpa¿R_K>t
ªÄa%ÃpT? ¦ ¦ ¦
ì
RJÃ_Ã ÄrH¿ t árEH p
TÎRJWpqRF kN_K>qìÁ a
RJ'Ãiá–RCaL>
ãsLªar?Ã
RKÍR?ãnrÃt Ta¨T
ì ìLGH'Ãßr ÅÍãaL pIx àì R ÅËRI RKrCI tÃ
ÝÃr¿  ìáÁ ªT|R&à oK
áãa›Ã ÅÍrì ?'ÃÅËR'à ìáP ¨Ã`GãªRKCLJ?ÅËR™
Å_ÃrÃoÃaÆRF tUL
sÁ2C>Ã nÃË WJê aç é ¿ qê Ãr a?J sÁ ßrì 
ÕÃa?à p _bIH Í_?ã ¨äa\à Ýr  ìáP ¨RæL'RpÍrK>2RìJEªtìì JEÃRIKHI
ªÍRDÃã pãªoaÃ_LRFpÅ_ì IRIKìLR
¨tìJEÃqHIߖp¨kìORJ_Ããnì  T
ÍRx _Ër ßRI¿  ìáP ¨äa\à TK$Ã
aL oRC'Ã â` TLI¿ áN>
Å__ T ªåar?Ã_K>'Ã^ÍRt RÍã`

ì
tÃ_K>'Ãt aL
RCÃmH¨a`R
Åa_$Ã
æ
ªžULâ`sÁaB¿R@¿R¿ž ¶ßrF ªárK
R>pJ ¨äa¿SLRN
lìHCRIL
¦ ¦ ¦ aLž a
RJ Írì ?ã ¨sH nIC RJCLI
¨æ–IK ÅËRCà t áR R k>G ªžT ãaC
Å_H
 ìáP ¨nLwÃaÁ t ÆÃ_Hà p __CRtRI>ÃÕRAFÃÃ`Tæ H|R ¨æ•RITLRJHÃ
«tR'\à ½RI•Ã c ì sH _K> _Ër RK ra¨ÆÃÍ_J'Ãâ`ªTFAJ'ÃawRp
Ë_$Ã árJ r'Ã ßãR å`Ã t
ãÍã\à RK rFãÄaDÃrÝa>ÃpåÎÃrR

RCæ Rì aK½RJ
ì* _F ¶ÒÍ\ÃsHâ½RLÁ l \ÃË_ì "¨gr'ÃfL
\ÃaÃâRLt
ì
qrH
ì Åæ RRã¨TÍRIC'ÞÏãRRÞoLRE'
TK$ÃpR¿ªTFAJIHÆRKǖsHp
ªá_'ÃgLAt t
ãÍã¿©ba'à ì
g¨aÃqÁ¶kH_K>'à ìáP TC
ÃaÃ
kH ªTLRJÃ â`K
gL gJ ÝÍο
nI> ¨nLwÃaÁ t ÆÃ_HÃ p __CR RìJ nì  ÍRÃ VL ¨R
ãÍã¿ ÞRJ ¨aÃ
äaFÃpË_RRF
sHRaKTJ_àr ªTEHÄR\ãTEHÆÃa t dLCÃ
ÆaEê 2 ÍRDà – _F ªÅaì _'à TL
aCÃ
á¿ f a rã ¨sã\à ÆRR\à â` ÍRDÃÞRJ¨ÅÍr?8ÃTCaÃâ`nÃËt ã

DUST AND DISPUTE

_ì 6 UÃÍ Å__ Å_H
á\ ¿_Kã i>FJ ª½RIÃãÒÍ\Ã2
lRCÃÄaA@'Ã
ªRÍãR#TL
aäaF
cI ì
qR RÍÃÍRR
RìJ_Ããnì àrF¨ èËÃa N
sHãªRJL
rqLHÕÎRJ'Ã_K>'ÃÃ` ìáÁ TL%Ãã ì TÍrC>à ¨TL RFà ¨TaGEÃ
t tFH2 ¨TEH'ÃRJRLEHpoaà 2ÍR sÁ tIJ p ªRKE ÒÍ\R

è
ªR ÓR
a
¨ßËR oRE
aC> RLRAa
i¨ULÃtE ª2EH2 RFã2EH 83
ËRF •R
ÍrC p aLCÃ RCæ LI RJCr
2DH
Ç_ì p¨RJÃr¿ãRJr¿ãRJH¿
¨½r@à ¶Ta>'à RJxÍN
lìHC RIL ª2EH
¨ÅRL%R
T@
RJÃ ßr?EÃ ÆÃaìLD ¨]wÃãaÃ
å`ÃÝÍÎ\Ãl \ÃãtAr'ÃnRÃmÌã
ì áRLIJ áRìLJLAH RI aL>
ã sL
t a›ÃTÍ_ÃrÃoKERJÁªÒrZ C• ¨RIK –¿ ª2ìLìH 2Cr ì 2HwR sÁ
ÏRJà ½•O á¿ i ¨žRJRž i árG á¿ ËÃ_à sH ÒÍ\à t 2ÍbJ oKrG

ªÃ_æ árEH R¿ª_K>'ÃÃ`p¿b•½bo¨ßRL¿
â` t _ã ¨ßã\à nL$à p rK _Ër
¶TIR%à TFLF%à RKìÁ ¨äa¿ Åaì  ¨pG Ãã½R ¨RLR'¿ p ËrK paRK' ÒÍ\Ã
iÃrR
aì NR_\TJR
½RI•ÃÍrC ßrTapraL>
ªÆRLJL–Ãߖ
ÄRaR
qH
RFå`ÃtRI•ÃãtRLà ¨TFLCà REL TJ_ p sL ¨T._FÃ
Ã` ìáP ¨paé uTJR
RIJL
¨ULÃt ÞÃ`JLÅaLD|Å_H
¨RaKt N>_Ërã
nG>
_Crã¨UìJCnG>
SwRÍÃa™Ã nLHH tRI>à ì tAr'Ãì nRà sH
ªaN a¿_Ãb ªnE\Ã
¦ ¦ ¦ _K>'Ã t aLDÃ T
a# RCLI RJ> _F
ì æ
áÃaKBáRAL•ÃT_JãÍRIC¿_
2
mHã TaGEà THaà cE oRF p oBJ'ÃaLãtJJ'ÃRL?L¨RLÍ_áRLCH
æ
t TLJEÃRJÃÍËR¿_
RJìHªR@¿¨TrIH'Ã
æ lL_Ã ¨oLF'R
RI•_ã ¨nMR

t ã ¨ÈÍR&à t TÃÍ_à RJC
R ¨nLwÃaÁ ªtRJ?Ãã
t 2L.ËR¿ã 2RìJE RJJK RJLJ
àR&Ã
 ár>I_Ër¶eé

DUST AND DISPUTE

84

ÓRFÃã ¨sH Ürrà  ìáP RìJ _Ãã nì 

TAÃr
Åaì D'ÃÒÍ\ÃpÑR&ÃR_K>
ì
sHìlH½RËì ÃãmìH6nC RI¨ar?T¾
ÍR
ÕÃa|ã
ªtLÃR_K>
ì

nICH RKL RJLFÃ RJ Åa n t ¨pG

ÓrA ixr ã¿ ¨Þa>'Ã RJxaC sH
sJ
æ `N RJRRF UR ¨ÅÍr>J'à â`
TFLF%ÃpaìCRJI|ÆÃa URªa¾
R_¿ ìáP ¨i>FJoÍRDÃ ìá¿R'R ¶TÍRCÃ
¨tLÃ
ì R_K> t àÃã_à sH q
Sç a
ì T–à p RJLÁ TJR
ªÕÃa|ã ÍR
a¿]?RIKHÍ ìá¿áÃa›Ã_RIJL
ÒaC'ÃãÅÍr>J'Ãâ`ÈR™RìãRCp`Ã
ªÅÍRÎnì t T
rC| nG>
¨áRIHGà áRR aL ¨qF Ãa å`Ã
äa\R
TAaRIÃ_P ªTæ r¨aM
ã¿
¦ ¦ ¦ «tJLAHEÃ _K>'Ã pIx tìJEÃ RJHIC
ã
ì
tRI iF ÒÍ¿ TCÍ p T–à p ªULöRJ–qLIì å`ÃtHLwÃa™Ã
a?JTFAJtãªT_%ÃnLwÃaÁTãË
tà TFR>Ãì sH\à nLH$à ÆÃÍ_J 2
cE¨ÒÍ\ÃcErS%R
aC>p ì
Ëã_%R
R
æ rJnaGÃßRTHHg
a sÁ TJR
ã ªTJG\à cEã ÆýR@EÃ
 DUST AND DISPUTE
85
 DUST AND DISPUTE
86
t TR%R ªtRI•ÃnGì >HÈRRKì ÁªTLRI ì
â`ÆRLH#_¿áÁªTLRLÃßrH%Ãsã
nÃËt áÃaxR¨m`ÜËÃaê'Ãaì rÃã½RI•Ã ÍÃaFTEH'ÃÆÃaLEÃTrIrÅaRBÃ
ªtHLwÃa™Ã«tJLAHEÃ_K>'à ¨®°®oÍÅ_'Ã0˜i
RÃtã_Ãp\ÃcH
l RJpžÄR•ÃsÁnLwÃaÁr_å`Ã
ÒaC'ÃÃ`pV_%Ãt àãRF•½ÃaÁÞRJ R-¨ÜÃa \Ãp__CR ª­µ²³Äat žTH
pì G¨ÍR ™Ãt n|N'Ã_LFCý–Ãáã_

ì ì
]HA?'ÃÃ`á¿sH aì ?¨nLwÃaÁTrGRKL
ìnã¨sHaALÍR ™Ãá¿tRJTÍRE'Ã
ì pÄR•ÃnLwÃaÁsHSrqì ì ¿tJC•
ªqE_K>'à ßR_p\ÃcHáRG•Áã¨l RJ'Ãâ`iLI
p-¨áãa¾aì ?RIJL
ªžTH8ÃtxÃÍ\Ãpž
t ¨Ëì_nFIHpÃaÃsJC'Ã2I@áÁ ì ì
sÁr_ÍÃaFÃá¿sH¨TL
aCÃßã_ÃiLIoKL
árRJì EÃRKL a ì rtÃTFaAÃߖp¨ÏR\à ªTH8Ãl RJ'ÃiLIpÄR•Ã
oì K'ÃpªžÕÃbž]HA?IHÃæ__«REæ HsJæ C

DUST AND DISPUTE

æ
ßÃb•ãRæLÃËRÍRÕÃa?ÃÃ`K ì [ `á¿
á¿a ¨t•_Ãܖ&Ãá¿R ì -a¨TLCL Üãa
pIx
ì
sH¿sÁ èßRpWNa
ì ì rÃãaR>'Ãá¿ã¨m`
ì ÅÍrA&Ãâ`n-aKBLpGo¨áRLCHåËRÃ
ªTHRITLRIÅaÃÌsHoê a2 aAÖG – fáÁª ì tFLFÕÃa|àR¿RJRJJGã¨TaL?'Ãã
ì
Ã`t nICÃãáRJER ªnFCHcRFrÜaAÃ
ßraL>
ÍrL ãa
aLLDÃåì_"ãßrì "ÇÃ_ÁsHáÃÍËRÒaC'Ã
TCR¨árJEHaL>JãTLHcLwÍ p¨pÃaÃsÁtÍRÃp¨ÕÃbJÃba'lHA'Ã
ì
árIKãR 2RJì EÃiLIáÁªnF'ÃãaxR%ÃsÁtxR'Ã
ì 87
áRG'R
ãqE_K>'R
¨kHnG>
¨árAa
ªqEÍRDÃgãoÍr|árFHAã¨qE

tRI•ÃqAL2
ãËaEÃ2
aì rRæãËÞRJ
ÆRì rpÍrì AãlJTLrFêtRLÃã
 TLrFÃsã¿TLLxrÃãTLBrÃRK–L6 –
iÃrÃt i>ÜãaBÃpG¶áráãËÍr
ì q
rHN
qrÃÃ`áR_FªTLwRJDÃãTaR>Ã
aFaLixãt q¿tJ¿ªmÌcGsH 2xÍRC'Ãmã¿]JãÃæ_Ræ>¨Ãæ_Ãæ_R
e>ÃÍr@sÁaBJê VL¨Ã`KaLAã TH|Ãrrt _áÁªRæCrãæ–KR æ _qRa
TrKHâ`KTarÅaG áP ¨aAqE iJ|ê –àÃã_ÃsHsa'ÃËrIma"ã¨Þaì Ã
pãªRÃÌæ –a ì rRKrG
–oKEHTH
RárG pÃ`á¿R-aªÃaì oì HãT|R&ÃtJLÃr
pEÃt –RL.ËR\ÃÝRAÈÍR¨äa¿TK ªRæ
aDê ½a'ÃárGá¿ÒÍÃr
qrFR/aLGÃá¿VL –n\ÃsHÆRLì R™Ãã
árLÃaroÏRJÃTLRD ¨RJæ IxàrKEI`O æ
ªTãRFIH ìårɖR@¿qÁ¶áráãËÍr
a\ÃßRA2ãªTrKÃßÃOa\ÃßRA2 nLwÃaÁTLraLì #tÃTRLÃTËR¿Tã_R
ì
ªm8ÃsHa¿rRÞRJ ì
áP nLwÃaÁã2AH ªRËrIrãtR¿nHptRC

DUST AND DISPUTE

ì
m8ÃsHaLGÃÞRJ ì
á\ã¨n¿¶ßraL>
ߖ•ÃTãRFªTN'ÃtmH¨oC¶ßraL>

¨ßRT¿sHªRKaATR
TC|TH¿ÞRJK â`á¿_F¿¨Ãæ_TC|åaGCÃ_LC?ÃsH
¶TLRÃÒaCÃTasÁnFJRJË qRICÃpG.½ttTRaÃpTLCxrÃ
qJGªTIHGÃsJCnì G
nICÃÏR¿rÃ`áÁ ¨oaÃsãTãRF'Ãp¨_êC?Ãp__CÃsH
ì
ÍÃaGÃáÁª ì
ì nHn
RaLq\TLFLFTÍRE rÃÌRªTrKÃ_LC|sHrRKIì ¿á¿R-apGã
TBHÃt ªR@¿â_ æ ì OqJì G¨bLì IÃiÒÍRC árGá¿qJG.å`ÃR»TrKÃt W_JÃ`á¿
ì
nL¨aLGEH_LLFÃÃ`RKL ¿_tà T>TLrTã_TLrFÃTrKHÃæ __Ka¿ 88
tÅÍãaLÃâ`á¿_F¿ã¨ÈRJÃsÁßr|rà Tì_Trą̊T_
qÀÍpG.•ãì _pa¿
rqHwR¿á¿_Í¿RªTbaÃTÍrEÃnaCtà ªàÃã_ÃsH
ÎrÍRKÃ_ÃߖpTLrFHÅaa>ÃT–Ã
Ã`sHÍrCÃpG.ªÃaì oHãÒÍ\Ããà_à ªàRI–Ãæ_ÅaLÅaG â`¶áráãËÍr
TLHLwÃa™ÃTRLÃËÃ_ÃsHT–ÃpÕrJà sH¨árLJLAHEÃ]?á¿ÉaFU¿¨RsJC-
TaGCÃÅrì FR
áaF2pG¨TLJLAHEÃã ªæ–ì Íê –Ãæ_
¿ârRá¿oKloRæ L¨R_LC|
tK ¨nLwÃaÁTRt rRIH¨TËR?•Ãã sJC'ÃsÁÄa¿pGã¨iAR
RæL aÃ`K
sJ¿•
á¿oì K'Ãp¨åaBTKãpªRFæ ÅaLA]? ªåÍRÃrãbLHËä_å`Ã
TLrF ªTLrFÃpÕrJÃÃ`árLJLAHEÃäËRE
TLrpTEHárGá¿RK
ÒaEê TãRF'à nLì ¿á¿iLA¿•tJGã¨oC¶ßraL>

TNIÜbJÃTRpqHR-q¿Ã`ªß–•Ã æ
AÄRGRár Îì roãžÏRIžÅËR
ì
rtËá¿ULTL@FèÜb¿UJrH ªm ìH6 ªSaFÃnF'Ãt Thousand Plateaus
ì
¨qLHãªâ_F ¿UJtJ¿n
mËpTILa¿ ÅaG á¿sJ•¿S¨Tì _ÆRIHG
¨pG
pn@ ¿áRGsÁ2AH ßr[ "ULTL@FR inRIÃpÅ_IRKEžtJLAHEÞ
ªURxRK\gF ¨a¾áRG ìå¿ sIàrLÃqIBCá¿TFLFpÃæ_LC
ªáRG
¨ÍR?ã¿ߖÃU"iFqJsFRãnLwÃaÁ
ÆRLH#cLtrFÃär'ÃsHRJKÃrRáÁ Ír@%Ãn|ÃráRG'ÃáP ¨ÅbTRt RI
eRt å¿aÃã¿TFLF%ÃáN>
ܖ&Ã
ì árÃb•ãpaxRárÃb•2LJLAHEÃá\
TLa>ÃTLGH'ÃsHtJLAHEÃtHLwÃa™ÃÕÃbJà á¿_F¿¨mÌiªRæ L
qE|r
qJár_
TËRlwRF
a\ÃiÃãt lHCqÁn
ªÒ͘ TrsHRæLwb_ICtJLAH SCÍr@
ì rÃãߖ•Ã¨_FEèaLKÃpTrIH
áÁªi [ á¿sJCßràÃã_ÃsHÍrAÅaG ¨TLì RJË
t•ËܖsÁ¨R
ì æ _.qLHÕÎRJ'Ã_K>'Ã
@¿¨ì o2TRTLLÃaÁâ`ªRæLJLAH árG
¨TLÍRÃÅaÃ`èpR\ýRI¿ –kaCÃsH ªnLwÃaÁnTËR¿TãËßãRJ
 áÁªß–•ÃTÍr ÎãRR-aLGEHT|a ÆÃÎRJ$ÃÏrF t TCwR>ÃTLL'ÃÆÃrH?H
æ
sICèÕÃa?è½RJEÃTLH
RFÃbÍqE|r
ÍRDà ªžáãËrCÄÃaÃsÁãÄÃaÃpžTHIa
¨TÍRE'ÃsHVCnG>
ã¨RJa ì r¨ÒÍ\Ãã _$ÃTì ËR'TLRJ'ÃTREÃpaLCÃqÁ
æ
áRrH ªTrKH•ÀREa¿R-Íã¨Ræ ì _"a¿Ãbæ Í ÍRDÃá¿Ræì CLIoHCªTLA&ÃpqLr?C•ã
¨R_HpgRR/ ì kì NRJrL
t ÍRDÃ ¨R_Hp¨Ræ Lwb¨kì NRJrL
t oÃaå`Ã
ì
RËR¿áN
RJaL`R æ
@¿qLÁaBJÃpGIL t RËR¿qH?å`ÃáRG'R
aL`rã
pÅawÃËnÃËaLì DÃpTIwÃËTRt ÅËrr qL ãªTaFÃRJxÍN
oLIg
ÃÍm`ã¨TRKJÃ
nárGÆÃrJin –Ëì_ÃãߖIx•Ã nGì >á¿pG.ã¨ÒÍ\R
 ìåÍRCÃg
ÃÍR@¿ æ
¨_ÃrÃÜa%R
¨pªÆaLì D__$Ãt TLH ë
pÆNop©TLrFÃT–
t Trxr
qÁªárì GÃpT_aTRt TLÆRJwR T R¨RKL TJLì C½Ãb¿pR,Áã¨S ÒÍ\à ì
tÃTLELGÃßr¨oHCÃqÃrßÃb•aLßÃO UrÃt ¨ÍRDÃaCê ãªaL RN
TI ì_ãËã_

TLELs㿨n|Ãrq¿sHRJLãRKL aKB ÅÍÃ`FR
áãaFrã¨ÅËR'ÃƕRsË¿¨qE

DUST AND DISPUTE

mÌÅaGEÃRJLACRIJL
ßã\ÃàRF'Ãt âËrã ªàÃã_ÃsHqELBJRJLHSr½t ì –T&Ãã
ì
TÍÃaI•Ãiå_aÃl _Ha›ÃnRGÃ
ªTrKÃt aLGEHäa¿TFa R-aã aRÓRÍÃÃÌRæLILIãRæLbJRæ LqE|r
ã
áP ¨TLrFÃTrKHÃbæ Ím`ã¨RËRN

RIL ÈR_Á•<ÃãaLì DÃßrÍRG \Ãâ`áÁ ì ÅÎRL%è½RI•ÃaGé ëE
gaÍRDÃÅaG «ÅÍr|
ê
aL\ÃÐRFJÃt Éa Rt¨TrKR
lHC m`ã¨tãͨtHͨå_H¨twR¨txÍ¿¶mìHIÃã
pÃæ½bUHF_ãªáráãËÍritRI¿ßr ì
gtTrKHTLrKE'Ãc\Ã ì
áÁªt
¿ãt ì ¿ 89
RR@FèåËRFÃt ¨Ëì_qì \RJn'ÃÐRFJÃ ì ©tHLwÃa™ÃÕÃa?ÃÝRLt ã¨Ræ L EH ܖ
_ËrãR¿¨Ã`RJxaCt nICHTLILI?à ÒÍ\Ã2
T–CÃt Tì Ír ÞRJ¨tJLAHEÃ
ªsLã TRsÁtEHEÃÕÃbJÃbwRÍi aTrKÃ2
ã
ê
ߖ•ÃU"ÉÎÃaÃãn8R ¶½RFÃÕÃa|p
àrFRK\R-ͨÆRraÃá¿_F¿¶áráãËÍr ©ÍRDÃ2
T–CÃT@t TJLÍiÃãRI–
TrIž<TEHƖ_sHnG>ÃVLp qì ¿áã_FCpé2
ãoKÃ_¿U"å`ÃÄÃaÃ
ªoéHCé Hoì KSR
Raì `¨žáÃr\ÃpÅËã_ pa›Ã_a#TL
aCÞÕÃbžTIHtJCªo
ÅÍr|tACRÃ`ªáÃr˜Ëì_8ÃSLaÃmÌ paLCRKÁªÕÃa?Ãã¨Õ–•Ã¨n?Eè½t
æ
á¿t SÃrã¨RIKRITbaÃqILãoHCà RKKãaLLD¨R@¿¨pG.pG¨àÃ_?ÃãTKÃr'Ã
ªtrFÃßRIGÃoãn.oHCÃì ªÒÍ\ÃpTì rKÃ_a#TLRGÁi Ír

¨oHCÃpn?EJßã\Ãär'Ãt mP ¨m` ßrÕRIÁsÁßr|rÃpGI'ÃaLpq¿R-a ì

ªqEL
ãåËOoHCãÅÍr?qRIpn?EJ ªfRJsHårAJTrÝRLt Þa>sJC
ÆÃËRÁã__qÁn
ªaL_nC cLÃ` ¨ß_Hn
RnG>
¨tHLwÃa™Ã«tJLAHEÃ_K>'R
ÞRJªTLJLAHEÃTrKHR-ÍãoHCHTRL| 2CnpqLHTLGH'ýRìËÃoì ã¨qEr
TH
RFÃtRR
ãtJJtÃTrKR
tJIxÜÃaÃ
ì ܖ•ÃpoaÃsH2HRI2ì råãÌ
baÃaAäËREÃ`áP ¨m`ªÃæË_TRL?H RJE¿bLL6ÏR¿sHnGì >RJì rK ªtR\Ã
Í`ì CàÃã_ÃsHßì_'ÃnG>ÃáÁ –_R$ÃU
Rà t RJE¿ixr6TFLF%Ãt tãpa›Ãp
ªâaL_R-ÍãqLH½–L•Ã¨qa ªa›ÃT@RJ

æ
kF¨R@¿¨Ã`á¿_F¿¨oC¶ßraL>
RJC@TrKÃpæ–|NRæ
ì ì
RÕÃa?ÃÍRÃáÁ
m틻TL
aDÃTÃ_HÅËì_TDt–ÃkH Ëì_ÕÃa|ÝRLt ã¨THwRTHG>TKÃrt
TãRF'Ãßrå_LHFÃtJLAHEÃpì EÃpeìHH æ
¨R@¿¨RJLACqP ¨tJLAHEëtHLwÃa™ÃÞÃ`
 ì
ßraL>
ªË

DUST AND DISPUTE

90

tÃÆÃÍRC•ÃãsJC'Ãt ÆR RFHa
RkL

Ta>'ÃÍã`$ÃsÁR-a¨Åa
RáRοsÁËrC
ì
ªT_LrÃáR˘ ݖ Á
nì tâÍã`á\¨áRG
ì
¨ÆRA'ÃsHS
ì nì t ËrrÍRDÃáÁ
ì
a¨½ÃrKÃt ÍRDê½t
ì
ÍRDêTIC'ÃRÃãbÃt oÃa㨽RL\ÃsH
ÑR|aH
ÍRDÃgã
rÍRDê½RÍνRIÃnC#tÃÅËR'Ãr
¨nIKê'ÃsHT•_Ããt@FJ'ÃUrÃsÁÅÍR™Ã
TRK'èÆr'R
áãaF·tHqÁª
ì tJ'ÃãÍrK'Ã
ì
¨tì J'Ãt
aCÃaR>ÃnICÃ_Fª½R?™Ãã
 ìår@½bÍRDHTaCÅÍr|¨pa¾pIx
p_bãTaCk?rK ¶Äa%ÃnC p
RÅæ ËR¨ÕÃa?ÃÝRLpIxãª_K>'Ãt ÅÍR™Ã TaF‘àÊɤTaCÃãTL
aCR
ÍRTIHáÁ ì
sHàÃ_™ÃnÍRDÃi>FJRIÍaBJÉãa sHÍrCÃpG.ãªÕÃa?ÃãßRFÃiÅì_>

ªÍRDÃÕR>FR
ÆrrRJHCE ªtRÃnCEÃ æ
dustžåbLH!™ÃaLCÃt ¨R@¿¨g
aÃÃ`
tHãNÃÍ`$ÃcEsÁËrCRæCLIt㨞up
TAF¨ÍRDÃrâÃaá¿2CHpG.RaD|¿ ì
áP ¨m`ªÍRDÃaLÕÃa?à ì
á¿ÅaG t
à˾qHÃjH
¿_Fªtwa'ÃåËR'ÃoRCÃt aE?à p¤Ær'ÃiÓRÍÃt nICǖÃÆRIHGÃ
ÄÃapýRRIK¿TJì $ÃpRIËa _J½Ãrã aL>TL–A|ÃaL
RC㨥ÄÃaÃsÁÄÃaÃ
ÄRt qË* ì Rrã¨qLÁÅËrCÃRIÍ_ã i RFÞRJª¥ÍRDÃi>FJ2¤ÉrxrÃsÁ
 DUST AND DISPUTE
91
 DUST AND DISPUTE
92
 ‫פתח דבר‬
‫תערוכתם של האמנים‪ ,‬בשיר מחול‪ ,‬עודד שמשון ועיסא דיבי‪ ,‬מבקשת‬
‫לקחת אותם הרחק למסע משותף בחזרה אל מחוזות נפשם – אל הבית‪,‬‬
‫הילדות‪ ,‬המשפחה והמולדת‪ .‬זהו שטח טעון רגשית‪ ,‬ועל כן אין זה מקרה‬
‫שהשם שנבחר לתערוכה הוא "אבק ומאבק"‪.‬‬

‫כל השלושה נולדו‪ ,‬התחנכו ויצרו בגליל‪ ,‬ולשם הם מבקשים לשוב לאחר‬
‫היעדרות ממושכת בחלקת ארץ‪ ,‬שבה מצאו מפלט לנפשם וליצירתם‪,‬‬

‫‪DUST AND DISPUTE‬‬

‫הקימו בית‪ ,‬בעוד זיכרון הילדות‪ ,‬המולדת והנעורים נותרים מאחור‪,‬‬
‫באזור הגליל התלול‪ ,‬הסבוך והפורח‪ .‬נוף ילדותם התמים והמראות‬
‫הבראשיתיים של הרי הגליל ועצי הזית העתיקים הפכו להיות טעונים‬
‫רגשית‪ ,‬בעלי משמעויות פוליטיות ואידיאולוגיות גם יחד‪.‬‬

‫נשאלת השאלה מדוע נבחרו כשם לתערוכה העוסקת בנושא כה יפה‬

‫ומעורר השראה כמו הנוף‪ ,‬תערוכה המבקשת להתייחס לנוף כאידיאל של‬ ‫‪93‬‬
‫הרמוניה‪ ,‬דווקא שני המושגים "אבק" ו"מאבק"‪ .‬אין ספק כי ריחוקם‬
‫הפיזי של האמנים ממחוזות ילדותם מעצים את זיקתם אל הנוף שנותר‬
‫מאחור ונחרת עמוק בזיכרונם האישי‪ ,‬ואת התמזגותם האורגנית עמו‪.‬‬
‫שיבתם לנוף זה היא בבחינת ניסיון נוסף להתחבר לזהותם ולגבש אותה‬
‫מחדש‪ ,‬זהות שחוותה לא מעט זעזועים ומשברי זהות כתוצאה מאותם‬
‫נדודים‪.‬‬

‫האם ה"אבק" הוא סימן לשוך הסערה או שמא לתחילתה? האם‬

‫ה"מאבק" מתייחס לסערה שהייתה‪ ,‬לזו שעודנה מתחוללת‪ ,‬ואולי‬
‫לכזו העתידה להגיע‪ ,‬או שמא זוהי סערה שהחלה ועודנה מתחוללת‬
‫וצוברת תאוצה וכוח? היכן החלה סערה זו? האם בגלותם‪ ,‬במקום‬
‫הזרות והניכור‪ ,‬או במחוז ילדותם‪ ,‬במקום שבו שוכנים הבית‪ ,‬המשפחה‬
‫הקרובה והזהות? הריחוק הפיזי מייצר כמיהה וגעגועים‪ ,‬שבתורם יוצרים‬
‫את החיבור הרגשי ומזמנים הסתכלות פנימה מתוך התבוננות במחוזות‬
‫הילדות‪.‬התערוכה "אבק ומאבק" מאפשרת לנו להתחבר לאמנים ולנסות‪,‬‬
‫עמם ובהשראתם‪ ,‬להתבונן‪ ,‬מנקודת מבט שונה ומתוך פרספקטיבה‬
‫רחבה וכוללת יותר‪ ,‬במה שאלמלא כן היה נותר סמוי מן העין‪.‬‬

‫סעיד אבו שקרה‬

‫מנהל הגלריה לאמנות אום אל‪-‬פחם‬
 said arabic

DUST AND DISPUTE

94
 DUST AND DISPUTE
95
 DUST AND DISPUTE
96